REACH: מסגרת להוראה דיפרנציאלית בכיתה
Rock et al., 2008
רפורמה מבוססת-סטנדרטים ונגישות לתכנית הלימודים הכללית
בשלושים השנים האחרונות גדל במהירות מספר התלמידים בעלי צורכי למידה שונים במערכת החינוך הכללית. לפני 1975 רבים מהם הודרו ממערכת החינוך הציבורי הרגילה, ולאחר חקיקת חוק החינוך לכל הילדים הנכים הופנו למסגרות נבדלות של חינוך מיוחד. החוק, הידוע כיום כחוק החינוך לכל בעלי לקויות, הדגיש את הצורך ללמד ילדים עם לקויות לצד ילדים ללא לקויות, ולכן תלמידים הזכאים לתכנית לימוד יחידנית מקבלים כיום את שירותי החינוך המיוחד בתוך הכיתה הרגילה.
גם הציפיות מהם השתנו. בעבר הורידו בתי הספר את רף הסטנדרטים כאשר תלמידים עם לקויות לא עמדו בהם, גישה מרפת ידיים שעיכבה את הישגיהם. חוק שום ילד לא נשאר מאחור וחוק החינוך לכל בעלי לקויות הבליטו יחד אחריותיות ותוצרים לימודיים משופרים לכל הלומדים, ואף על פי כן רק כשליש מהתלמידים המשויכים לתכניות לימוד יחידניות מבצעים מטלות ברמת השליטה הנדרשת במתמטיקה ובקריאה.
מקור הפער הוא בכך שנגישות פיזית לתכנית הלימודים אינה זהה לנגישות קוגניטיבית. כדי להיות מעורבים בפועל בתכנית הלימודים ולהתקדם בה, תלמידים עם לקויות זקוקים ליותר מנוכחות בכיתה: להוראה יחידנית, לסיוע משלים, לשירותים ולהתאמות שלהם הם זכאים. מורים רבים חסרים הכשרה שתבטיח להם הזדמנות להשתתף באורח פעיל ולהפיק תועלת מהוראה המתקשרת לתכנית הלימודים הכללית.
חשיבות ההוראה הדיפרנציאלית
קרוב ל-96% מהמורים בחינוך הכללי מלמדים ילדים עם לקויות, ולתשעה מתוך עשרה יש לפחות שלושה תלמידים בתכנית לימוד יחידנית. האתגר רחב מכך: הרקע התרבותי והלשוני של התלמידים הולך ונעשה מגוון, ציפיות ההורים ונורמות הקהילה עשויות שלא לעלות בקנה אחד עם החינוך המסורתי, ועוני במחוזות...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
