הוראה המבוססת על מסלולי למידה: לקראת תאוריה של הוראה
Sztajn et al., 2012
למידה והוראה נראות כשני צדדים של אותה תופעה, אך הקשרים בין המחקר על למידה ובין המחקר על הוראה ממעטים להיאמר במפורש, ומספרן של תאוריות ההוראה קטן לאין ערוך ממספרן של תאוריות הלמידה. קישור תאורטי בין השניים אפשרי באמצעות הוראה המבוססת על מסלולי למידה (learning trajectory based instruction), כלומר הוראה המשתמשת במסלולי הלמידה של התלמידים כבסיס לקבלת החלטות. ההקשר שבו מוצג הטיעון הוא הוראת המתמטיקה.
מסלולי למידה
מסלול למידה היפותטי מייצג את הנתיבים שבאמצעותם הלמידה יכולה להתקדם, כאשר תלמידים נעים מנקודת ההתחלה האישית שלהם לקראת מטרה לימודית ייעודית; הכינוי היפותטי נובע מכך שאי אפשר לדעת מראש מהו נתיבו של כל תלמיד. מסלולים אלו מייצגים התקדמות קוגניטיבית שאינה לינארית בהכרח אך גם אינה אקראית: נטיות סדורות וצפויות שפותחו במחקר אמפירי ונועדו לזהות את הצעדים שסביר שתלמידים מתקדמים לפיהם בעת שהם מפתחים רעיונות מתמטיים ראשוניים למושגים רשמיים. הנטיות נשענות על מחקרים הבוחנים כיצד הלמידה מתקדמת למעשה ולא על תשומת הלב הרגילה המופנית לידע תחום הדעת, ומכאן ההבחנה בין ההיגיון של הלומד ובין ההיגיון של תחום הדעת, או בין קולם של הלומדים ובין נקודות המבט של תחום הדעת.
עשרות מסלולים פותחו בתחומי תוכן שונים, מהמספר והגיאומטריה בגיל הרך ועד הסקת מסקנות ממספרים רציונליים, ולצדם פריטי הערכה דיאגנוסטית לכל שלב בקיאות. הם נבדלים זה מזה בטווח, בגודל הגרעין, בשימוש בתפיסות שגויות וברמת הפירוט, וגם בתפקיד המשימות: במקצתם המשימות נטמעו והמסלול נעשה תלוי משימות, ובאחרים הן ממחישות אמצעי אפשרי אחד להפקת התנהגות רצויה. משותפת לכולם ההכרה בטבעה ההסתברותי של...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
