הוראה דיפרנציאלית כמענה למוכנות התלמיד, לתחומי העניין ולפרופיל הלימודי שלו בכיתות הטרוגניות מבחינה אקדמית: סקירת ספרות
Tomlinson et al., 2003
הרציונל של ההוראה הדיפרנציאלית
הכיתה הרגילה מאופיינת בשונות אקדמית רחבה: תלמידים עם בעיות למידה מאובחנות, לומדים מתקדמים מאוד, תלמידים ששפתם הראשונה אינה שפת ההוראה, תת-משיגים מסיבות מורכבות, תלמידים מרקע תרבותי וכלכלי שונה, ולצדם טווח רחב של תחומי עניין ואופנויות למידה מועדפות. השונות התרבותית בבתי הספר הולכת וגדלה, ומיתוס ההומוגניות על סמך גיל כרונולוגי אינו עומד עוד במבחן המציאות.
ביטול הסללות, השמת תלמידים בעלי צרכים לימודיים מיוחדים בזרם המרכזי, צמצום התכניות הנפרדות ללומדים מחוננים וחיזוק ההוראה האוריינית בכיתה הרגילה מעמידים את המורה מול הצורך לתת מענה לשונות בתוך הכיתה ולא לפתור אותה בהסדרים ארגוניים. אפילו מסגרות הנתפסות הומוגניות הן הומוגניות פחות מכפי שהתיוג שלהן מרמז. דיפרנציאציה היא גישה פדגוגית ולא ארגונית: הכנסת שינויים פרואקטיביים בתכנית הלימודים, בדרכי ההוראה, במשאבים, בפעילויות הלמידה ובתוצרי התלמידים כדי למקסם את הזדמנויות הלמידה של כל אחד. שוויון ההזדמנויות בכיתה מעורבת מתממש רק כשההוראה מותאמת לרמות המוכנות, למידת העניין ולהעדפות הלימודיות.
תמונת מצב של ההוראה בפועל
רוב המורים עושים מעט מאוד להתאמת ההוראה לאוכלוסייה מגוונת מבחינה אקדמית. בסקר בקרב מורי תיכון השיבו 90% שהתייחסות להבדלים אקדמיים חשובה או חשובה מאוד, ואילו במחקר ארצי בחטיבות הביניים אמרו 50% שאינם מבצעים דיפרנציאציה מפני שאינם רואים בכך צורך. הנימוקים החוזרים: תשומת לב מיוחדת מבליטה את הפער בין התלמידים; אין זה מתפקידו של המורה; חוסר מודעות לצרכים; והנחה שלומדים מתקדמים אינם זקוקים להתאמה. התאמות לשונות נתפסות רצויות...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
