מדוע חלו בבתי הספר שינויים מעטים בלבד בדרכי ההוראה למרות שינויים מבניים למכביר?
Cuban, 2012
יש המדמים את ההתקדמות בחינוך למעוף של פרפר ולא למסלולו של קליע. שינוי בבתי הספר אינו עשוי מקשה אחת: יש שינוי מהותי, המחליף את אבני היסוד של מערכת החינוך, ויש שינוי תוספתי, המשפר מבנים קיימים בלי לגעת ביסודותיהם. הכיתה בבית הספר הציבורי המדורג לפי גיל היא יעד למדיניות שמבקשת לשנות את מה שמורים עושים ואת מה שתלמידים לומדים כבר קרוב למאתיים שנה, ומכאן חוסר עקביות: המבנים השתנו מן היסוד ואילו ההוראה נותרה מוכרת לדורות של הורים וצופים מהצד. ההסבר הרווח תולה זאת בתנאי העבודה, באינרציה ובדחייה עיקשת מצד המורים; הסבר אחר מסיט את מרכז הכובד אל הרעיונות, האמונות והשגיאות של האליטה של מקבלי ההחלטות, שנבחנות רק לעתים רחוקות.
שינויים מבניים ותרבותיים במערכת החינוך הציבורית
מערכת החינוך הציבורית בארצות הברית עברה שינויי יסוד במימון, בארגון, במינהל ובתכניות הלימודים. ממערכת שהייתה במאה ה-18 פרטית ברובה, דתית ונגישה רק לבעלי אמצעים היא נהפכה למערכת חילונית הנתמכת ממסים ופתוחה לכול, ובתום העשור הראשון של המאה ה-21 פעלו בה קרוב למאה אלף בתי ספר מדורגים לפי גיל בכ-14,000 מחוזות, עם כחמישים מיליון תלמידים וכשלושה מיליון אנשי חינוך. תכנית הלימודים נעה ממוסר פרוטסטנטי ותפילה יומית, דרך פסיקות שהפרידו את הפעילות הדתית מבית הספר הציבורי, אל הכשרה לשוק עבודה תעשייתי, ולבסוף אל צביון מקצועי שבו הכול מיועדים ללמוד במכללה.
גם התרבות הבית ספרית השתנתה. בתחילת המאה ה-20 שלטו מורים בכל תזוזה של תלמידיהם, שישבו מול שולחנות מקובעים לרצפה, ונהגו לגעור ואף לסטור על התנהגות גרועה. מאז מלחמת העולם השנייה, בעקבות...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
