כיצד אסטרטגיית המעורבות באחריות חברתית תאגידית ממתנת את הקשר בין אחריות חברתית לביצועים פיננסיים
Tang et al., 2012
מבוא
הקשר בין אחריות חברתית תאגידית (CSR) ובין ביצועים פיננסיים נותר שנוי במחלוקת אחרי עשורים של מחקר. הגישה מבוססת המשאבים גורסת קשר חיובי, שכן פעילות חברתית משפרת את יחסי הפירמה עם מחזיקי העניין ומחזקת את המוניטין שלה בעיני לקוחות, עובדים, רגולטורים וספקים, ואילו טענה כלכלית נאוקלאסית גורסת שהיא עתירת עלות בלא תשואה של ממש בשוק ההון ובשוק המוצר. רוב המחקר עסק בגורמים חיצוניים המגדירים באילו הקשרים הקשר חזק יותר, והזניח את השאלה מה יכולה פירמה לעשות, בהינתן משאביה המוגבלים, כדי למקסם את התשואה על מעורבותה. שאלת מהותה של האחריות החברתית ושאלת הנימוקים לעיסוק בה נחקרו בהרחבה, ואילו שאלת האופן נותרה כמעט ללא מענה. אסטרטגיית המעורבות באחריות חברתית מוגדרת כאופן שבו מנהלים מזהים פעילויות רלוונטיות, מארגנים משאבים לביצוען ומשתמשים בידע הנצבר מהן לתפוקות מסחריות, וארבעה מאפיינים שלה נבחנים כאן: קצב, קרבה בין הממדים, עקביות ונתיב הכניסה.
רקע תיאורטי: יכולת קליטה והתיאוריות הנלוות
ההנחה המקובלת היא שמחזיקי עניין מגיבים בחיוב לפעילות חברתית, ושתגובה זו מיתרגמת למוניטין טוב יותר, להון אנושי משופר וליכולת חדשנות גדולה יותר. אלא שגורמים חיצוניים לבדם אינם מסבירים את השונות בעוצמת הקשר: מידת התועלת מוגבלת ביכולת הקליטה של הפירמה ובמשאביה המשלימים, ולכן אותה פעילות עצמה עשויה להועיל לפירמה אחת ולהזיק לאחרת, וההתעלמות מאילוצים אלה מסבירה חלק מהממצאים הסותרים בספרות.
יכולת קליטה היא יכולתה של הפירמה לזהות ידע חדש ולהבינו, להטמיעו בארגון ולהמירו לתפוקות מסחריות, ושלוש...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
