האם יש היגיון עסקי במידה הטובה?
Vogel, 2005
טענת ההיגיון העסקי
רווחיות אינה הנימוק היחיד לאחריות חברתית תאגידית. מנהלים רבים אכפת להם מקיימות ומזכויות אדם, רגולציה עצמית מקטינה את הסיכוי להתערבות ממשלתית, וחלק מהתועלות, כמו מורל עובדים ומוניטין, אינן מופיעות במאזן. ובכל זאת הרווחיות הפכה לנימוק המשפיע ביותר: אזרחות תאגידית טובה נתפסת כמקור ליתרון תחרותי המקטין סיכון, מוזיל הון ומסייע למשוך עובדים ולקוחות נאמנים. אלא שאין ראיה שהתנהגות מוסרית יותר מגדילה רווחים, ובלי היגיון עסקי ברור קטנים התמריצים לפעול. מנגד, אחריות גם אינה מקטינה רווחים, ולכן אפשר להקצות לה משאבים בלי לאבד תחרותיות. יש מקום למשק לפירמות אחראיות, אך השוק למידה הטובה קטן מכדי להפוך את האחריות לאינטרס של כל פירמה.
האחריות התאגידית הישנה: לעשות טוב כדי לעשות טוב
בעבר הובן הקשר בין מוסר לרווח כעקיף. פסק הדין האמריקני מ-1954 שהכשיר פילנתרופיה תאגידית נסב על תרומת חברת נפט לבית ספר להנדסה: התרומה שירתה את צורכי החברה במהנדסים, אך אלה יכלו לעבוד גם אצל מתחרותיה, כך שסופק למעשה מוצר ציבורי. משנקבע שההקצאה נתונה לשיקול דעת ההנהלה, הפכה הקצאת חלק מהרווח לפני מס לנוהג מצופה, ומועדון חמשת האחוזים שיקף לחץ עמיתים ולא ציפייה לרווח. גם בתוכניות העירוניות של סוף שנות השישים היה המניע אינטרס עצמי נאור, יצירת סביבה חברתית יציבה שבלעדיה לא יתקיים תאגיד, ורק שמינית מהמנהלים שנסקרו ראו בהן מקור אפשרי לרווח. הוצאות כאלה הן שהניעו את הטענה מ-1970 שאחריותם היחידה של מנהלים היא הגדלת ערך לבעלי המניות.
העולם החדש: לעשות טוב כדי להצליח
הכתיבה העכשווית מדגישה את הקשר לרווחיות ומבטיחה יתרון של קיימות וקפיטליזם אכפתי ורווחי כאחד, ונטען בה...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
