מוסר האירגון
גבע, 2011
עקרונות המוסר העסקי מניחים סוכן מוסרי אינדיבידואלי, בעל מניעים וכוונות, אוטונומי בשיקוליו ובהעדפותיו ונושא באחריות למעשיו ולתוצאותיהם. השאלה אם עקרונות אלה מתאימים לחברה של אירגונים, שבה הגישה לאמצעי המחיה ולקריירה עוברת דרך אירגונים, פותחת דיון בכמה כיוונים: מהי אחריותו של היחיד באירגון, היכן עובר הגבול בין אחריות קולקטיבית לאחריות אישית, מהם גבולות ההתנהגות האירגונית, האם קוד אתי הוא מוסרי או כלי ניהולי, ומה טיבה של מנהיגות מוסרית.
האם יש לאירגון אחריות מוסרית?
כוחם של התאגידים בעולם המודרני הולך וגדל, וכוח כה גדול מלווה באחריות. האיסור לפגוע באחרים ללא הצדקה חל גם על גופים שבכוחם להרעיל מזון ומים, לזהם אוויר ולסכן את בריאות העובדים. נשיאה באחריות מותנית בשלושה תנאים: חופש הרצון והמעשה, מודעות למשמעות המוסרית של המעשה, וקשר סיבתי ברור בין הכוונה לביצוע.
התאגיד נעדר מעמד מוסרי
התאגיד, כאישיות משפטית שאינה טבעית, נעדר כוח חשיבה ואינו מסוגל לבצע מעשה, וכמוהו כחומר ביד היוצר. מכאן שתי טענות נגד ייחוס אחריות קולקטיבית: לאירגון אין קיום מעבר לצירוף הפרטים המרכיבים אותו, ולכן הם האחראים תמיד; והכוונות המיוחסות לו הן כוונות כאילו, שאינן נושאות משמעות מוסרית. הטלת אחריות על התאגיד מבטלת את המצפון האישי ומאפשרת ליחידים להסתתר מאחורי מסך האחריות הקולקטיבית. מנגד, מדרג הסמכויות מחליש את תנאי הרצון החופשי וחלוקת העבודה מצמצמת את המודעות לתחום התפקיד הצר, ומחקר מצא שבשני שלישים מהרשעות התאגידים לא הורשע אף יחיד.
דרכים לביסוס אחריותו המוסרית של התאגיד
ארבע גישות נבדלות בשאלה אם אחריות האירגון והפרטים ישירה או עקיפה. האחריות השילוחית מטילה על התאגיד אחריות למעשי הפועלים בתחום תפקידם לשם טובתו, שהרי הוא מכוון אותם, מפקח עליהם ונהנה מהם; חולשתה בהיותה עקיפה ופרגמטית, רחבה מדי כשנציג יחיד פועל בלי שלתאגיד היה חלק במעשה וצרה מדי כשמדיניות ומערך אירגוני...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
