גורמי סיכון משותפים בתשואות על מניות ועל אגרות חוב
Fama & French, 1993
מבוא
חתך התשואות הממוצעות על מניות רגילות בארצות הברית מגלה זיקה מועטה לביתא של השוק במודל תמחור נכסי ההון וכן לביתא של הצריכה במודלים בין-זמניים. לעומת זאת משתנים שאין להם מעמד מיוחד בתאוריית התמחור מציגים כוח הסבר אמין: גודל החברה, מינוף, יחס רווח למחיר ויחס ההון העצמי בספרים לשווי השוק. בבדיקות קודמות נמצא כי בשילוב ביניהם הגודל ויחס ההון בספרים בולעים את תפקידיהם של המינוף ושל יחס הרווח למחיר, ושני משתנים אלה מסבירים היטב את חתך התשואות הממוצעות על מניות.
הניתוח כאן מרחיב את המבחנים בשלושה כיוונים: קבוצת הנכסים המוסברים כוללת גם אגרות חוב ממשלתיות וקונצרניות, שכן אם השווקים משולבים מודל אחד אמור להסביר את שניהם; קבוצת המשתנים המסבירים כוללת גם משתני מבנה עתי, כדי לבחון אם משתנים החשובים באחד השווקים מסייעים בהסבר השני; והגישה עוברת מרגרסיות חתך לרגרסיות סדרות עתיות, שבהן תשואות חודשיות נסוגות על תשואות של תיקים מחקים לגורמי הסיכון. שיפועי הרגרסיה הם עומסי גורמים בעלי פרשנות ברורה כרגישויות לסיכון גם עבור אגרות חוב, ומכיוון שהמשתנים התלויים הם תשואות עודפות, מודל מתומחר היטב אמור להניב חותכים שאינם ניתנים להבחנה מאפס. החותכים משמשים אפוא מדד פשוט ומבחן פורמלי, ומדובר בסטנדרט מחמיר, שכן המודלים נדרשים להסביר גם את שער שטר האוצר לחודש.
הנתונים לרגרסיות
התשואות המסבירות
המשתנים המסבירים נחלקים לשתי קבוצות. בצד אגרות החוב, סיכון משותף אחד נובע משינויים בלתי צפויים בשערי הריבית, והמדד המייצג אותו הוא ההפרש בין התשואה החודשית על אגרות ממשלתיות ארוכות ובין שער שטר האוצר לחודש שנמדד בסוף החודש הקודם; סיכון שני נובע משינויים בתנאים הכלכליים המשנים את הסתברות חדלות הפירעון, והמדד המייצג אותו הוא ההפרש בין התשואה על תיק שוק של...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
