ניהול סיכונים: תיאום השקעות התאגיד ומדיניויות המימון
Froot et al., 1993
מבוא: בעיית הניהול הסיכוני התאגידי
החברות המודרניות מקדישות משאבים רבים לניהול סיכונים, אולם תורת המימון הקלאסית לא סיפקה מסגרת אחידה לקביעת אסטרטגיית גידור אופטימלית. לפי עקרון מודיליאני-מילר, גידור אינו אמור לשנות את ערך החברה משום שמשקיעים יכולים לגדר בעצמם את חשיפתם. אולם כאשר המימון החיצוני יקר מהמימון הפנימי, גידור עשוי להגדיל ערך בכך שהוא מבטיח זמינות מזומנים להשקעות רווחיות. נקודת מוצא זו מובילה לגישה חדשה: גידור נועד לתאם בין מדיניות ההשקעות למדיניות המימון של הפירמה, ולא רק להפחית תנודתיות אקראית.
הסברים קודמים לניהול סיכונים
מניעים ניהוליים
מודלים מוקדמים הדגישו את סלידת הסיכון של מנהלים המחזיקים חלק גדול מהונם במניות החברה. הגידור מגן עליהם מפני תנודות בערך החברה, כל עוד אינם יכולים לגדר באופן אישי. אחרים ראו בגידור כלי להשפעה על הערכת שוק העבודה את כישורי המנהל.
מיסוי
אם פונקציית המס קמורה ביחס להכנסות, תנודתיות גבוהה מגדילה את המס הצפוי. לכן, הקטנת התנודתיות באמצעות גידור מגדילה את הרווח לאחר מס.
עלויות מצוקה פיננסית וקיבולת חוב
גידור מפחית את הסתברות חדלות הפירעון, ומאפשר לשמר יתרון במבנה ההון הנובע ממס על חוב או מאילוצי סוכן. בכך הוא מגדיל את "קיבולת החוב" של החברה.
אי שלמות שוקי ההון ותת-השקעה
בהמשך לרעיון תת-ההשקעה, כאשר עלות המימון החיצוני עולה במצבי מצוקה, פירמות עלולות לוותר על השקעות רווחיות....
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
