תשואות מניות, פעילות ריאלית, אינפלציה וכסף
Fama, 1981
מבוא
עדויות רבות מצביעות על קשר שלילי בין תשואות מניות רגילות ובין אינפלציה בתקופה שלאחר 1953, הן ביחס לרכיב הצפוי של האינפלציה והן ביחס לרכיב הבלתי צפוי. ממצאים אלה תמוהים לנוכח התפיסה שרווחה קודם לכן, שלפיה מניה, המייצגת בעלות על ההכנסה שמפיקים נכסים ריאליים, אמורה לשמש הגנה מפני אינפלציה.
ההסבר המוצע הוא איחוד של מודלים של ציפיות רציונליות במגזר הכספי ובמגזר הריאלי. במגזר הכספי, שווקי הסחורות מעריכים באופן רציונלי את כמות הכסף הנומינלית הנוכחית ואת הפעילות הריאלית העתידית בעת קביעת מחירים. שילוב של תאוריית הביקוש לכסף עם גרסה פשוטה של תאוריית הכמות מוליד ניבוי שלפיו שיעורי צמיחה גבוהים יותר הצפויים בפעילות הריאלית מלווים בשיעורי אינפלציה שוטפים נמוכים יותר, כלומר קשר שלילי בין אינפלציה לפעילות ריאלית עתידית. במגזר הריאלי, שוק מניות רציונלי עוסק אף הוא בחיזוי המשתנים הריאליים הקובעים את ערכי המניות, אלא שכאן הקשר בין תשואות המניות ובין שיעורי הצמיחה הצפויים חיובי. שילוב שני הקשרים מחולל קשר שלילי מדומה בין תשואות מניות לאינפלציה. ברגרסיות מרובות של תשואות מניות על משתנים ריאליים ועל מדדי אינפלציה, הקשר התמוה ביותר, זה שבין התשואה בפועל ובין שיעור האינפלציה הצפוי מראש, נעלם תמיד.
אינפלציה צפויה ובלתי צפויה
שערי ריבית ואינפלציה צפויה
שני סוגי מודלים לאינפלציה צפויה נאמדים ומושווים. הראשון מפרק את שער הריבית החד-תקופתי הנצפה בסוף התקופה הקודמת לתשואה ריאלית צפויה ולשיעור אינפלציה צפוי, ברוח ההפרדה המקובלת. מכיוון ששערי הריבית נצפים בתחילת פרקי הזמן הנבחנים, הגישה מספקת אומדנים של אינפלציה צפויה מראש. ההשערה שהתשואה הריאלית הצפויה בשיווי משקל קבועה בזמן עמדה יפה בנתוני 1953-1971, אך ממצאים מאוחרים יותר תיעדו שונות קטנה בתשואות הריאליות הצפויות,...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
