אותנטי, ספידי והיברידי: ייצוגי האוכל הסיני והגלובליזציה התרבותית בישראל
גרוסגליק ורם, 2015
תקציר
מאמר זה עוקב אחר הגעתו וגלגוליו של האוכל הסיני בישראל. מראה תהליכי הגלובליזציה שהתחוללו בתרבות בישראל מאז שנות ה-70 וה-80. טיעוננו המרכזי הוא כי הגלובליזציה הקולינרית של ישראל, התבטאה לאורך זמן בשלושה דפוסים שונים: 1) בשנות ה-70 וה-80, הופיעו מגוון מאכלים הנתפסים כאתניים, או כייצוגים של לאומיות אחרת; 2) בשנות ה-90 מוסחרו מאכלים וטעמים אלו החלו משווקים ברשתות של מזון מהיר, ונצרכו באופן המוני ("מקדונלדיזציה"); 3) בעשור הראשון של שנות האלפיים, שולבו האוכל הסיני ורכיבים אסייתיים שונים של אוכל, לכדי יצירתה של חוויית אכילה כלל עולמית. נראה כי הגלובליזציה בישראל לא מושפעת רק מאמריקה, אלא משולבת עוד תרבויות שונות שהשפיעו.
מבוא
האוכל הוא אמצעי שניתן להבין באמצעותו תהליך גלובלי, ולעקוב אחרי השתנותם בגלל ישותו החומרית שדורשת ייחוס לצריכה, ואפשר לומר כי הוא יישות סמלית שמגלמת רגשות ומשמעויות תרבותיות נרחבות. במאמר יש להבחין בין גלובליזציה להשפעת אמריקה על ישראל מבחינת תרבות הצריכה ודפוסיה. הכנסת אוכל מתרבויות שונות (ולא רק מאמריקה) מראה לאו דווקא על שוני, אלא על גיוון וקבלת האחר. ניתוח האוכל בשלושת הדפוסים השונים של ישראל, מראה גם איך התקופה היא גורם משפיע גם ביחס לחומר: פעם רק עשירים אכלו...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
