האם לילד האוטיסט יש תיאוריית מיינד?
Baron-Cohen et al., 1985
אוטיזם בילדות והליקוי החברתי
אוטיזם בילדות הוא הפרעה התפתחותית חמורה ונדירה, הפוגעת בכ-4 מכל 10,000 ילדים. אמות האבחון נשענות על ההתנהגות, והתסמין המרכזי הניתן לזיהוי מהימן הוא ליקוי בתקשורת המילולית והלא מילולית, חלק מתכונת הליבה של ההפרעה: כשל עמוק בהבנת הסביבה החברתית ובהתמודדות עמה, ללא תלות במנת המשכל. תסמינים נוספים, ובהם פיגור שכלי, איי יכולת ועמידה על קביעות, עשויים להתלוות אליה, אך התסמין הפתוגנומוני הוא הכישלון לפתח יחסים חברתיים תקינים. אפילו הסביבה החברתית המיידית נותרת בלתי צפויה ובלתי מובנת, וטווח ההתנהגות החברתית הלקויה משתרע מהסתגרות מוחלטת, דרך פסיביות, ועד הטרדה חזרתית. רמת הכשירות החברתית נמוכה גם אצל ילדים אוטיסטים מתפקדים, חרף שיפור בעקבות התערבות, ומחקרי מעקב קליניים משרטטים תמונה של ליקוי חברתי עיקש.
רוב הילדים האוטיסטים הם בעלי פיגור שכלי, וחלק מתסמיניהם ניתן לייחוס לעובדה זו, אך אין בה הסבר מספיק לליקוי החברתי: יש ילדים אוטיסטים שמנת משכלם בטווח הנורמלי, ולעומת זאת ילדים בעלי פיגור שכלי שאינם אוטיסטים, כגון ילדים עם תסמונת דאון, כשירים חברתית ביחס לגילם השכלי. הסבר לליקויים הייחודיים לאוטיזם מחייב אפוא לפנות אל המנגנונים הקוגניטיביים שבבסיסם, בלי תלות במנת המשכל.
מטא-ייצוג ותיאוריית המיינד
מודל התפתחותי של מטא-ייצוג מצביע על מנגנון כזה, המונח ביסוד היבט מכריע של מיומנויות חברתיות: היכולת להמשיג מצבים מנטליים, כלומר לדעת שאנשים אחרים יודעים, רוצים, חשים או מאמינים דברים. ביטוי אחד של יכולת מטא-ייצוגית בסיסית הוא תיאוריית המיינד (theory of mind), והיא בלתי אפשרית בלא היכולת ליצור ייצוגים מסדר שני, יכולת שלפי המודל אינה מופיעה אלא בשנת החיים השנייה ומסבירה גם את הופעתו של המשחק הדמיוני. היעדרה...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
