הסוציולוגיה של הארוחה
זימל, 2012
החוויה החברתית של ההכלה המשותפת
במרכז עומדת קביעה יסודית שלפיה האדם חווה את קיומו החברתי דרך גורמים ופרטים שאין להם משמעות בפני עצמם אלא דרך השתייכותם הכוללת. הקיום המשותף אינו נוצר מתוך פרטים אקראיים המאוגדים יחד, אלא מתוך תנועה שבה המרכיבים מתעלים מעבר לעצמם ויוצרים שלם גבוה מהם. האחיזה בקיום אחר, גבוה אך קשה להשגה, מאפשרת התרוממות, והנטייה להשיגו מכוננת את מקומו של האדם. דווקא בשל הקושי להשיג את הגבוה באופן ישיר, נוצרת משיכה כלפי מה שאליו האדם יכול להתקרב במגע ממשי.
ההשתייכות המשותפת נוצרת עוד לפני גיבושם של תפקידים או צורות הזדהות אישיות. היסוד המשותף מקדים את היחיד, ובו מצוי ערך ראשוני יותר מכל תפקיד או תודעה פרטית. תנועה זו מתבטאת הן בקרבה החומרית והן באחדות רוחנית היוצרת משמעות משותפת מעבר לביטוי של כל פרט לחוד.
האכילה כתנאי לקיום ומקור לאחדות
האוכל הוא המוקד המובהק שבו מתגלמת שותפות זו. היכולת לאכול ולשתות אינה רק צורך פיזי אלא היסוד המשותף הראשון, זה שכל אדם חולק. האכילה מפגישה בין היכולת לראות ולהכיר לבין חוסר היכולת לשמוע או להבין עד תום את האחר. עצם האפשרות לאכול מבטאת מפגש אנושי נעדר כל תחרות על משמעות גבוהה, מפגש חיוני ומכונן.
הפעולה הביולוגית של האכילה הופכת לכוח חברתי...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
