המופת של כרבלא: מיתוס מכונן וגיוס המונים במהפכה האיסלאמית של איראן
רם, 1998
הקרב שהתחולל בשנת 680 לספירה במישור כרבלא, ובו נטבחו האימאם השיעי השלישי חוסיין אבן עלי ו-72 מחסידיו בידי צבאו של הח'ליפה האומיי יזיד בן מועאויה, אינו מאורע בודד בהיסטוריה האיסלאמית אלא הגרעין המכונן של הזהות והתודעה העדתית של השיעה. בחברות החוות משברים מהפכניים מספקת המיתולוגיה ההיסטורית טיעונים כבדי משקל לשינוי טקסים, אמונות, מוסדות ומנהגים, ומסייעת לעליית תודעת האני בניגוד מוחלט לתודעת האחר.
מיתולוגיית הזעם של איראן המהפכנית נועדה לגייס את הציבור נגד אחר מדומיין ולשקם בכך את זהותו הפגועה של האני. עיצובו של המערב כאחר הומוגני ועוין, סמל לעוינות נצחית כלפי אני איסלאמי-איראני פצוע, הוליד עיצוב מחדש של מיתולוגיית מרד איסלאמית משותפת. יש הטוענים כי האני הפצוע נבנה באופן קולקטיבי ככוח הדחף העיקרי בתודעה האיראנית החדשה, וכי הקובלנות נגד המערב, שנתפס כתמצית השחיתות המוסרית, השררה הבלתי חוקית וגזל העושר והכבוד של אומות ריבוניות, הן שליבו את התנועה המהפכנית והזינו את יסודותיה האידיאולוגיים.
המופת של כרבלא: האני השיעי מתבוסה לניצחון
הגיבור המיוסר של השיעה האימאמית הוא חוסיין, המרטיר השיעי העליון שנודע כנסיך המרטירים (סיד אל-שהאדא), בנו הצעיר של האימאם הראשון והח'ליפה הרביעי עלי אבן אבי טאלב. סבלו נתפס כתמצית העוול ההיסטורי שנעשה למשפחת הנביא, עוול שסיפק לשיעה לדורותיה הסבר לעצם קיומה כעדה נרדפת ועשוקה, ומרטיריונו הפך למיתוס המכונן שהניח את היסודות למבנה המציאות של השיעה וסיפק לעדה מודלים מופתיים להתנהגות אנושית. בסכמת היקום השיעית ישנו זמן שאין בו זמן וחלל...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
