סוד הקסם הארגוני
סיון, 2005
המובלעת כתבנית ארגונית
המחקר הענף על לידתן של התנועות הפונדמנטליסטיות מסביר מעט את הישרדותן ואת פריחתן. תחלופת החברים גבוהה, התביעות ההתנהגותיות קפדניות, ומולן ניצבת חברה פתוחה ומפתה. אין לקבוצה כוח לעצור עוזבים מלבד לחץ פסיכולוגי, אין בידה משאבים לתגמל את חבריה, ובמדינות העולם השלישי החברות בה עלולה להסתיים בכלא או בגרדום. משברים חברתיים מסבירים את הגיוס, אך ההחזקה לאורך זמן נובעת ממרכיב שהתנועות עצמן יצרו: אורח חיים הכורך קוסמולוגיה, ארגון והתנהגות למכלול קוהרנטי.
התיאוריה של התרבות של מרי דגלאס מזהה כאן את תבנית ה"מובלעת", חברה בעלת מדרגיות נמוכה ולכידות גבוהה: דגם רשתי שוויוני, בעל היררכיה משוטחת וגבול חיצוני שעליו מגינים בחירוף נפש. בעולם המודרני שולטות ההייררכיה והשוק, והמובלעת שולית לצדן ומתקשה לשרוד כשהיא ענייה במשאבים ויוקרת הדת בשפל. כוחה בכך שהיא מציעה את מה שהמבנים השליטים אינם מספקים: עוגן קוגניטיבי בטוח ונישה חברתית חמה בעולם של אי-ודאות ותמורה מתמדת. גמישותה הרשתית מאפשרת לה ליצור מבני כלאיים, כמו היררכיה מצומצמת לצורכי התמחות טכנית או מרחב יוזמה אישית לפעיל שטח.
פרישה
שורשי כל התנועות האלה נטועים בדחיקת המסורות הדתיות המרכזיות אל השוליים. האיום איננו רדיפה אלא מותה האטי והנעים של הדת בתוך מערבולת המודרנה, ומי שביקשו לעצור את הזליגה הכריזו על היבדלות פומבית: החרדים בגרמניה ובהונגריה במאה התשע-עשרה, הפרוטסטנטים בארצות-הברית בעשור השני של המאה העשרים, ו"האחים המוסלמים" במצרים. תחושת השוליות מקבלת ביטוי במטאפורות של גלות, מ"גלות בין יהודים" ועד "גלות האסלאם בעידן המודרני" ו"גלות בבל השנייה" של הכנסייה. הסכנה החמורה איננה הכפירה המוצהרת אלא כוח המשיכה של החיים החילוניים, המבטיחים סיפוקים מידיים ורווחה חומרית....
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
