אימוץ מושג הוויקטימולוגיה הירוקה בהכרה בסביבה כ'קורבן' במערכת המשפט הפלילי באינדונזיה
Faridah et al., 2025
מבוא
חקיקה יעילה מחייבת תשתית מושגית בשלושה ממדים: פילוסופי, המנמק את עצם ההסדרה; משפטי, הנוגע לתוקף ולהיררכיית הנורמות; וחברתי, המחייב תועלת ציבורית. הוויקטימולוגיה הירוקה, שצמחה מן הקרימינולוגיה הירוקה, מבקשת להכפיף את המשפט להכרה בזכויות הטבע ולהגנה עליהן מפני נזק וזיהום העולים כדי פשיעה סביבתית. באינדונזיה נחלקת פשיעה זו לשניים: מעשים אסורים המוגדרים במפורש בחוק הכתוב, ומעשים שקיבלו היתר פורמלי, כגון רישיונות כרייה שהונפקו לתאגידים לאחר תסקיר השפעה על הסביבה, שנזקם מוצדק מינהלית אף שהוא פוגע אקולוגית וחברתית.
מערכת המשפט הפלילי נותרת ממוקדת בעבריין, ולכן משאבי טבע ומערכות אקולוגיות אינם מוכרים כקורבנות, לא נורמטיבית ולא מושגית. הוויקטימולוגיה הירוקה מציעה בסיס להרחבת סיווג הקורבנות בסדר הדין הפלילי אל רכיבים לא אנושיים, כך שהאכיפה תכוון גם לשיקום הסביבה ולהגנה על קורבנות אקולוגיים, לשם צדק אקולוגי וקיימות בין-דורית. שלושה צירים מכוונים את הבירור: מגבלות הדין הקיים לפי סיווג הנורמות לכללים ראשוניים ומשניים; לקחים משיטות שכבר יישמו את הגישה; והדחיפות שבהכרה מבנית בקורבן שאינו אנושי, בחובת הערכת פגיעה סביבתית ובקדימות לשיקום. עבודות קודמות הרחיבו את מושג הקורבן במסגרת המשלבת צדק סביבתי, צדק אקולוגי וצדק בין-מיני, וביקרו את היררכיות הקורבנוּת שהפכו את הסביבה לנפגעת שאינה נספרת.
שיטת המחקר
הבירור נורמטיבי ונשען על חומרים משפטיים ראשוניים ומשניים. גישת החקיקה בוחנת את חוקת 1945, את חוק מס' 32 משנת 2009, את חוק סדר הדין הפלילי ואת תקנת התובע הכללי מס' 15 משנת 2020 בעניין הפסקת העמדה לדין על יסוד צדק מאחה, וגישה משווה מתמקדת...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
