ויקטימולוגיה: עבר, הווה ועתיד
Dussich, 2006
סקירה היסטורית של הוויקטימולוגיה
שורשי המושג
המילה "קורבן" נטועה בשפות עתיקות רבות, מצפון-מערב אירופה ועד דרומה של אסיה, ובכולן ניכר דפוס לשוני דומה: ויקטימה בלטינית, וצורות מקבילות בגרמנית עתיקה, בנורדית עתיקה, בגותית ובסנסקריט. המונח ויקטימולוגיה מורכב משני יסודות: המילה הלטינית ויקטימה, שפירושה קורבן, והמילה היוונית לוגוס, שמשמעה מערכת ידע, תורה ודיסציפלינה.
כתיבה על נפגעי עבירה הופיעה כבר בעבודות קרימינולוגיות מן המאה השמונה-עשרה ואילך, אך רעיון המדע החוקר את הנפגע והמונח עצמו נולדו בכתביו של בנימין מנדלסון משנות השלושים והארבעים של המאה העשרים, והגיעו לבשלות במאמרו משנת 1956 שהציע ענף חדש במדע הביו-פסיכו-סוציאלי. באותו מאמר הוצע גם להקים אגודה בינלאומית לוויקטימולוגיה, הצעה שהתממשה בייסוד האגודה העולמית לוויקטימולוגיה, בהקמת מכונים ייעודיים ובהוצאת כתבי עת בינלאומיים. מנדלסון מכונה אבי הוויקטימולוגיה.
תחנות מרכזיות בהתפתחות התחום
משנות העשרים של המאה העשרים ואילך נכנס הנפגע לספרי הלימוד בקרימינולוגיה, פורסמו מחקרים על יחסי הגומלין בין נפגע לעבריין ונטבע המושג האצת קורבנות. במקביל התפתח נתיב הפיצוי הציבורי: הצעה בעיתונות הבריטית ב-1957, חוק הפיצוי הראשון בעולם בניו זילנד ב-1963, ואחריו קליפורניה, יפן, קנדה, קובה ושווייץ עד 1967. ב-1966 החלו סקרים שאמדו קורבנוּת שלא דווחה למשטרה.
בשנות השבעים הופיעו ספר הלימוד הראשון בתחום, תוכניות הסיוע הראשונות לנפגעים, הסימפוזיון הבינלאומי הראשון שנערך בירושלים וכתב העת המדעי הראשון, וב-1979 נוסדה האגודה העולמית לוויקטימולוגיה. שנות השמונים הביאו שבוע זכויות נפגעים ארצי, קרן לאומית הממומנת מקנסות פליליים, ובעיקר את אימוץ הצהרת האו"ם בדבר עקרונות היסוד של הצדק לנפגעי עבירה ולנפגעי...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
