ויקטימולוגיה: עבר, הווה ועתיד
Fattah, 2000
מבוא
ויקטימולוגיה היא דיסציפלינה צעירה שצמחה במחצית השנייה של המאה העשרים. אף שקורבנוּת עתיקה כאדם עצמו, רק לאחר מלחמת העולם השנייה הפך חקרם המדעי של נפגעי עבירה להשלמה חיונית למחקר המבוסס על עוברי החוק. התחום לא התפתח באותו אופן בכל מקום בעולם: חקיקה, תוכניות סיוע, סקרי קורבנוּת והוראה אקדמית מפותחים במדינות אחדות ונעדרים כמעט לחלוטין באחרות.
עברה של הוויקטימולוגיה
ראשיתה של הדיסציפלינה
רעיונות ויקטימולוגיים ראשונים נוסחו בידי משוררים וסופרים ולא בידי קרימינולוגים. הטיפול השיטתי הראשון בנפגעי עבירה הופיע ב-1948 והציע, במקום החקירה הסטטית והחד-ממדית של עובר החוק, גישה דינמית ודיאדית המקדישה תשומת לב שווה לפוגע ולנפגע. לפי גישה זו נפגעים רבים תורמים לקורבנוּת שלהם בהסתה, בפרובוקציה או ביצירת מצב המזמן את העבירה, ותרומה זו לובשת גם צורות של רשלנות ופזיזות. המונח ויקטימולוגיה נטבע ב-1949 בקריאה להקמת מדע של קורבנוּת, ובעקבותיו באו מחקרים על טיפוסי נפגעים, על יחסי קורבן-פוגע ועל נפגעי רצח, אונס, שוד, תקיפה ומרמה.
עד שנות השמונים נותרה הספרות דלה, ואז סימן גל פרסומים את התבגרות התחום. מעמדה של הדיסציפלינה עודנו שנוי במחלוקת, ויש הרואים בה תחום חסר צורה או אוסף שרירותי של רעיונות ואידיאולוגיות ולא מדע. עם זאת חקר הקורבנוּת עשוי לעצב מחדש את הקרימינולוגיה כולה ולספק לה את שינוי הפרדיגמה הנחוץ לה נוכח כישלון הפרדיגמות של חיפוש סיבות, הרתעה, שיקום וגמול.
ממיקרו למאקרו ומן התיאוריה אל היישום
בשנות השבעים האפילו סקרי קורבנוּת רחבי היקף על מחקרי היחיד והמירו גישת מיקרו בגישת מאקרו, שנועדה לאמוד את היקף הפגיעה ולאפיין את אוכלוסיית הנפגעים. הגישה הועילה לחקר מגמות ודפוסים, אך גילתה...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
