התפתחותה של הוויקטימולוגיה הבין-לאומית ומעמדה בעולם כיום
Dussich, 2015
מבוא
הוויקטימולוגיה בת ימינו היא תוצר של כשבעים ושמונה שנות שינוי תרבותי מואץ. שורשיה נטועים באמונות, בערכים, בשפה, בנורמות, בארגונים ובמוסדות, ובראש ובראשונה באנשים שעיצבו את המושג נפגע עבירה, את הדיסציפלינה החדשה, את תנועת זכויות הנפגעים ואת פרקטיקות הסיוע שהתפתחו לכלל התחום הבשל הקיים היום.
שורשים תרבותיים
אמונות שקדמו לתחום
מערכות אמונה שהתגבשו לכדי דתות הולידו את רעיון הקרבן ועיצבו את התפיסה המודרנית של הנפגע. הריגת הבל בידי קין מוצגת כדוגמה מוקדמת לנפגע עבירה, אלא שהתרבות זכרה את אות קין ולא את הנפגע, ביטוי לתיוג חברתי שהותיר את הנפגעים בשולי ההיסטוריה המשפטית. כתבי הקודש כוללים כבר גרעינים של האשמת הנפגע, של חמלה, של פיצוי ושל השבה, ומשפט השריעה, הרואה בסכסוך מעשה נגד היחיד ולא נגד המדינה, מעודד בוררות אישית, מחילה ותשלום דמי כופר. לחוק הכתוב קדם דין הגמול, ולאחריו קבעו חוקי חמורבי ושנים עשר הלוחות פיצוי לנפגעים כדי למנוע נקמה פרטית, ובימי הביניים, שכונו תור הזהב של הנפגע, רווח מוסד הפיצוי במשפט המנהגי הגרמאני.
ערכים
ערכים הם שיפוט של הרצוי והבלתי רצוי, והם מעצבים את הנורמות ואת החוק הכתוב. כשהאמונה מלמדת שפגיעה בחפים מפשע נוגדת את טובת הקבוצה, מתפתחות פרקטיקות להגנה על הפגיעים ולעזרה לנפגעים, ומשעה שאלה מתייצבות נוצרים מוסדות הנושאים אותן. המענה המוסדי המוקדם לסכסוך היה גמולי ונועד להגן על החברה ולא על הנפגע, ועם השנים השתנה תפקיד הנפגע מקרבן לנוקם, ומשם לגמולי, למנהלי, וכיום בחלק מן המדינות למאחה.
שפה
משמעותה המוקדמת של המילה נפגע בטקסטים היהודיים, המוסלמיים והנוצריים לא הצביעה על מי שסבל מידי...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
