חבר הקבוצה המאתגר
Yalom & Leszcz, 2020
האתגר הקליני כהזדמנות טיפולית
כל חבר קבוצה אמור להיות אתגר, שהרי הצלחת הטיפול תלויה בכך שבעיות החיים היסודיות יעלו ויעובדו בכאן ועכשיו. החבר המאתגר כמעט אינו קיים בוואקום אלא הוא צירוף של עולמו הפנימי, של הדינמיקה הקבוצתית ושל יחסיו עם החברים ועם המנחה. הפרזה במשקל האופי והמעטה בערכו של ההקשר הבין-אישי הופכות אותו לפתולוגי וחושפות אותו לתפקיד השעיר לעזאזל. עם זאת, כמה דפוסים חוזרים ראויים לתשומת לב בשל שכיחותם ובשל העברה הנגדית שהם מעוררים.
המונופוליסט
המונופוליסט מדבר ללא הרף וחרד כשהוא שותק: הוא ממהר למלא כל שתיקה, מגיב לכל אמירה, מחזיק בבמה בתפקיד החוקר או מציג בכל מפגש משבר דרמטי שלעומתו נראות בעיות האחרים זניחות. בתחילה מקבלת זאת הקבוצה בברכה, ומהר מאוד מתחלפת ההקלה בתסכול ובכעס. חברים נמנעים מלהשתיקו מחשש שיידרשו למלא את החלל, והתקפות עקיפות מזינות מעגל קסמים: ככל שגוברת המתיחות גוברת חרדתו וגובר הדיבור. המתח שוחק את הלכידות ומתבטא בהיעדרויות ובנשירה, ולבסוף פורצת התקפה בוטה מפי דובר הקבוצה, איחור ניכר בטיפול בבעיה.
חלקה של הקבוצה
השתקה בצו אינה מלמדת דבר ורק שותלת בכל חבר חשש מגורל דומה. יעילה ממנה גישה כפולה, המתייחסת גם לחבר וגם לקבוצה שהניחה למונופול. השאלה מדוע מותר לאחד לשאת את כל נטל המפגש מפתיעה חברים הרואים עצמם קרבנות פסיביים, ומאחורי שתיקתם מסתתרים הקלה שאין צורך לדבר, שימוש בו ככליא ברק לזעם, פחד מתגמול והנאה סמויה מהשתייכות לרוב הנפגע.
העבודה עם המונופוליסט
אין רוצים לשמוע ממנו פחות אלא יותר: הדיבור הכפייתי משמש להסתרה עצמית, והמסר הוא שבאמצעותו הוא מרחיק את האחרים ומונע מהם להתקרב. זוהי הזמנה להשתתפות ולא דחייה. למונופוליסטים לקות...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
