במקום מבוא: לאומיות, מודרניות ומעמד בחינוך בישראל
קשתי, 1997
מדיניות חינוך בין אידיאולוגיה ליחסי כוחות
קביעת מדיניות חינוך היא הכרעה פוליטית, ולכן היא משקפת את האידיאולוגיה השלטת בממשל ובקבוצות הפוליטיות התומכות בו. הבנתה מחייבת שני מישורי ניתוח: בחינת המשמעויות החברתיות והתרבותיות של האידיאולוגיה המנחה, שבה מתגלים מרכיבים גלויים או סמויים המעדיפים קבוצה חברתית אחת על פני אחרות, ובחינת יחסי הכוחות המבארים את הסטיות מן המדיניות המוצהרת בעת יישומה.
בישראל מצביעה בחינה כזאת על תזוזה אידיאולוגית מערכים של שוויון הזדמנויות אוניברסלי לעבר תחרותיות ויישום עקרונות של כלכלת שוק, מדיניות הנענית לאינטרסים של קבוצות מסוימות ופוגעת באינטרסים של אחרות. בפרספקטיבה היסטורית רחבה, מדיניות החינוך באירופה כבישראל היא תולדה של צירוף בין לאומיות ובין מודרניות. בתי-הספר בארץ פעלו למן ראשית החינוך העברי החדש כמפיצי תרבות וזהות לאומית מובחנת, ובה בעת התאימו את מהלכיהם הארגוניים לשימור העדיפות החינוכית של בני קבוצות המרכז החברתי.
לאומיות, מודרניות ובידול תרבותי ומעמדי בחינוך
בית-הספר העברי בתקופת המנדט
בתקופת המנדט הבריטי (1918-1948) לא הופעל בארץ חוק חינוך חובה, אך האוכלוסייה היהודית מיצתה את האפשרויות שבחינוך יסודי וולונטרי שנתמך בידי הממשל, וכ-90% מן התלמידים סיימו את הכיתה השמינית. בית-הספר היסודי העברי היה ספינת הדגל של תהליך חיברות מהפכני שעיצב צעיר ארץ-ישראלי דובר עברית כשפת אם, ומגלם באמצעותה זהות אישית ולאומית חדשה. מהלכים אלה הותירו מחוץ למעגלי ההתחדשות קבוצות לא מבוטלות של תלמידים, בני עדות המזרח ברובם, שכשני שלישים מהם ביקרו בבית-הספר שנה עד שלוש שנים לכל היותר. מחנכים תלו זאת באי-התאמה בין אופייה החילוני של הציונות המערבית לגוון הדתי-המסורתי של הציונות המזרחית, ובהיעדר עניין של...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
