הערצת צדיקים במרוקו ובישראל
בילו, 2005
שורשים במערב: פולחן הקדושים במרוקו
מיעוט יהודי במרחב מוסלמי
היישוב היהודי במַגרֶבּ קדם בדורות רבים לפלישה הערבית. מעמדם של היהודים כבני חסות הבטיח להם חופש דת והגנה, אך כפף אותם לאפליה ממוסדת, ורדיפות שושלת אלמווחידון מחקו את הנוכחות הנוצרית במרוקו והותירו אותם כמיעוט הדתי היחיד בחברה כלל-מוסלמית, בלא המרקם הרב-עדתי שהצמיח סובלנות יחסית באימפריה העות'מאנית. בתחום שליטתו של הסולטן ישבו רובם בערים, ברובע המלאח שליד הארמון, בין הגנת השלטון לשרירות לבו; ב'ארץ המחלוקת' חיו בעיירות ובכפרים בֶּרבֶּריים ונשענו על קשרי פטרון-לקוח עם תקיפים מקומיים. הקרבה הפיזית והתלות ההדדית הולידו קרבה תרבותית עמוקה בין הקהילות, ופולחן הקדושים הוא ביטויה המובהק.
הצדיק, הקבר וההילולה
הערצת הצדיקים נשאה את חותם פולחן הקדושים המוסלמי המגרבי, ובה בעת עוצבה בידי דמות הצדיק במקורות היהודיים ובפיתוחיה הקבליים. תפקיד המתווך בין המאמין לאל המרוחק קיבל משנה תוקף בחברה היררכית שבה כל פעולת גומלין חשובה נזקקה למתווך, והמשימה החיונית ביותר שיוחסה לצדיקים הייתה הצלה משרירות לבם של מתנכלים מוסלמים. הם תוארו כרבנים כריזמטיים בעלי מידות תרומיות ובקיאות בתורת הנסתר, וכוחם הרוחני, בדומה לבָּאראכָּה המוסלמית, לא התפוגג במותם. רבים מהם זכו למעמדם הנעלה רק לאחר הפטירה, ומעשי הנסים נקשרו בקבריהם, שהתפרסו ברחבי מרוקו ובעיקר בדרומה.
העיקרון המוסלמי של כריזמה העוברת בירושה לא השתרש עמוקות, והמסדרים הסוּפִיים לא מצאו מקבילה יהודית. חולשת המיסוד מובנת לנוכח הכוח הפוליטי שהיה גלום במסדרים: ליהודים, משוללי כוח פוליטי בהגדרה, נותרה ההישענות על צדיקים מתים, שעוצמתם העל-טבעית אינה מיתרגמת לכוח ארצי והיא נשקו של החלש. בכך נבדל...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
