בחיפוש אחר אחריות חברתית תאגידית: מבוא לגיליון מיוחד
Fleming et al., 2013
שפל הלגיטימיות
דווקא כשהצורך באחריות חברתית תאגידית נראה גדול מתמיד, הלגיטימיות והאמינות שלה הגיעו לשפל. אזכורה הפך חובה בקורסי מנהל עסקים, באתרי תאגידים ובהודעות מדיניות, ולצדו התבססה ציניות עמוקה באשר לאותנטיות שלה. שנים של דיבור על חיתון בין רציונליות כלכלית קפיטליסטית לתוצאות חברתיות אתיות, דרך השורה התחתונה המשולשת, ניהול בעלי עניין ואזרחות תאגידית, כמעט לא נגעו בהתנהלות היומיומית של מפעלים גדולים.
הפער בולט כשמנהיגים ניצבים מול הזדמנות ממשית לשינוי. בוועידת ריו+20 נבלמה ההזדמנות לעצב מחדש פעילות כלכלית גלובלית בידי אינטרסים בעלי כוח, והאתיקה נדחקה מפני ריאליזם קפיטליסטי. דליפת הנפט במפרץ מקסיקו ב-2010, שערוריות חשבונאיות, קידוחים באזורים מוגנים ושחיקת זכויות עובדים בחסות המשבר הפיננסי מחזקים את התמונה, וכך גם מסע התקשורת של תעשיית הכרייה באוסטרליה נגד מס על רווחי-על, שהסתיים בהתפטרות ראש הממשלה ובמשיכת ההצעה.
החיפוש נמשך
שני פרדוקסים מסמנים את הרגע הנוכחי. בעוד חברות מכריזות על מוסריותן בקנה מידה חסר תקדים, ואין תאגיד גדול בלי דוח חשבונאות חברתית, מנטליות העסקים כרגיל נותרת מבוצרת ודת הצבירה הבלתי מקיימת הגמונית. במקביל, דווקא כשאמינות המחויבות של הרב-לאומיות בשפל, מתרחב שיח האתיקה, הערך המשותף וההחזרה לחברה. השאלה היא אם זו צביעות בלבד או פתיחת נקודות מנוף לדיון במקומה של הרציונליות הכלכלית מול צרכים חברתיים.
גם הדיסציפלינה שצמחה סביב הנושא מזמינה בחינה מחדש. היא נולדה בשיח כלכלי שביקש להרתיע מנהלים מן הפיתוי לשקול מטרות חברתיות, הפכה מרכזית בלימודי הניהול עם עליית המודעות הפוליטית בשנות השמונים, ומעולם לא כללה ביקורת יסודית על הפירמה, משום...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
