תיאוריית למידה מודרנית – פרספקטיבה על האטיולוגיה של הפרעות פאניקה
Bouton et al., 2001
תקציר
בשני העשורים האחרונים התגבשו כמה תיאוריות על הפרעות פאניקה עם או בלי אגורפוביה. תיאוריות מוקדמות יותר שהציעו את תיאוריית הלמידה הקלאסית כבסיס להפרעה ספג ביקורת. אנו מציעים שהפרעת פאניקה (PD) מתפתחת עקב החשיפה להתקפי פאניקה שגורמת ללמידה של חרדה מגירוי חיצוני או פנימי. תהליך זה משתקף בשלל תופעות קוגניטיביות והתנהגותיות אבל בבסיסו עומדת למידה רגשית המוסברת בצורה הטובה ביותר באמצעות עקרונות הלמידה. חרדה, מצב רגשי שמקדים ומכין את האדם לפאניקה, שונה ממנה. פאניקה היא מצב רגשי הנועד להתמודד עם האירוע הטראומטי כשהוא כבר מתרחש. עם זאת, חרדה נלמדת מובילה לפאניקה שלאחר מכן עלולה להגיע להפרעת פאניקה. גורמים פסיכולוגיים וביולוגיים יוצרים פגיעות בכך שמשפיעים על הלמידה של האדם. מאמר זה מציג גם את מערכת היחסים בין גישות עבר לגישה המקובלת היום, במיוחד זו שמדגישה את התפקיד של פרשנות קטסטרופלית לתחושות סומטיות.
עיקרי המאמר
מחקרי עבר (של פבלוב, ווטסון וכו') חקרו את הקשר שבין למידה ומה שהייתה נקראת אז התנהגות נוירוטית. ההתעניינות האמתית החלה רק בשנות ה70, והדגש היה השפעת הסביבה על למידה אסוציאטיבית. עם זאת, הניסיון להבין פסיכופתולוגיות, ותיאוריות למידה פנו לדרכים שונות ומאמר זה ורבים אחרים מנסה לאחות את הקרע.
הפרעת פאניקה
התקפי פאניקה תדירים ולא צפויים המתרחשים בלי שום טריגר מובחן. התקף הפאניקה הוא חוויה פתאומית של פחד או תחושת חוסר נוחות המלווה במספר סימפטומים פיזיים כגון דופק גבוה, לחץ בחזה, קוצר נשימה, ערפול חושים ומחשבות שאנו משתגעים, מאבדים שליטה או עומדים למות. התחושה מגיעה לשיא תוך 10 דקות. על מנת לקרוא לזה הפרעת פאניקה, האדם צריך לפתח חרדה מעצם הרעיון שעלול להתרחש התקף נוסף או מההשלכות שלו (כמו התקף לב לדוג'). אצל רבים זה מתפתח לאגורפוביה (חרדה ממקומות מהם עלול להיות קשה או מביך להיחלץ), התנהגות נמנעת זו היא אחת מההשלכות הנלמדות של התקפי פאניקה חמורים. התנהגות נמנעת זו לא חייבת להתפתח לאגורפוביה אלא האדם יכול להימנע מכל התנהגות שמחקה את הסימפטומים הסומטיים לדוגמא אימון כושר.
תיאוריות עכשוויות על הפרעת פאניקה
התיאוריה הקוגניטיבית: מה שגורם להתקפי פאניקה הוא מנטליזציה קטסטרופלית לתחושות הפיזיולוגיות ("אני עומד למות"). זה מוביל לסנסטיזציה של תחושות פיזיולוגיות שהן לרוב די לגיטימיות. ניתן לתפעל במעבדה מחשבות קטסטרופליות אלה ולראות שתהיה סבירות גבוה יותר להתקפי פאניקה. לעומת זאת, ישנם התקפי פאניקה שלא תומכים בתיאוריה זו, לדוגמא כאלה המתרחשים בשינה- הם לרוב קורים בין השלב השני לשלישי ולא בזמן הREM. כמו כן, מבקרים רבות את העמימות שבמושג "מחשבות קטסטרופליות" כי לא ניתן לתפעל אותם במעבדה בצורה שמפרידה אותם מהתחושות הסומטיות.
תיאוריית הרגישות לחרדה: לפי תיאוריה זו, הסובלים מהתקפי פאניקה מודעים לחלוטין לגורם, אבל עדיין מפחדים מהתחושות הסומטיות כי מאמינים שהם מזיקים לגופם ולמצבם הפסיכולוגי- מדברת על הפחד הזה כמעין תכונה שקיימת אצל אנשים עם הפרעת פאניקה. תיאוריה זו שונה מהתיאוריה הקוגניטיבית בעיקר בגורם הזמן- התיאוריה הקוגניטיבית...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
