הסברים רב-גורמיים לאנומליות בתמחור נכסים
Fama & French, 1996
רקע ומודל שלושת הגורמים
התשואה הממוצעת על מניות רגילות קשורה לשווי שוק (ME), ליחס ערך ספרי לשווי שוק (BE/ME), לרווח למחיר (E/P), לתזרים מזומנים למחיר (C/P), לצמיחת מכירות ולתשואות עבר. דפוסים אלה, שמודל תמחור נכסי ההון (CAPM) אינו מסביר, מכונים אנומליות, ורובם נתפסים במודל שלושת הגורמים: התשואה העודפת הצפויה על תיק מוסברת ברגישותו לשוק, ל-SMB (small minus big, הפרש התשואות בין מניות קטנות לגדולות) ול-HML (high minus low, הפרש התשואות בין יחס גבוה ליחס נמוך). יחס גבוה ומקדם HML חיובי מאפיינים חברות במצוקה, ומאחר שפרמיית HML גבוהה, כשישה אחוזים לשנה, מקדם שלילי גורר תשואה צפויה נמוכה. פרשנות שאפתנית רואה כאן גרסה תלת-גורמית של המודל הבין-זמני (ICAPM) או של תורת התמחור בארביטראז' (APT).
תיקי שווי שוק ויחס ערך ספרי
25 תיקים משוקללי שווי של מניות NYSE, AMEX ו-Nasdaq נבנים כחיתוך חמישוני שווי השוק עם חמישוני היחס, על 366 חודשים מיולי 1963 עד דצמבר 1993. התשואה העודפת הממוצעת עולה עם ירידת שווי השוק ועם עליית היחס, מ-0.31 ל-1.08 אחוז לחודש בתיקים הקטנים. החותכים קרובים לאפס, למעט מינוס 0.45 אחוז בתיק הקטן בעל היחס הנמוך. מבחן ה-F של גיבונס, רוס ושנקן (GRS) דוחה את המודל ברמה של 0.004, אך הדחייה מעידה על דיוק האמידה: ממוצע מקדמי ההסבר (R²) הוא 0.93 וממוצע החותך המוחלט 0.093 אחוז לחודש.
עשירונים לפי משתנים חשבונאיים
עשירונים משוקללי שווה נבנים ממיון מניות NYSE לפי היחס, הרווח, התזרים ודירוג מכירות חמש-שנתי, בדרישת נתוני מכירות לשש שנים קודמות כדי לצמצם הטיות הנובעות מהוספת נתונים היסטוריים למסד COMPUSTAT....
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
