תיאוריית האינטליגנציות המרובות
Davis et al., 2011
רקע: מאינטליגנציה אחת לאינטליגנציות מרובות
תיאוריית האינטליגנציות המרובות (multiple intelligences), שגובשה בשלהי שנות ה-70 ובראשית שנות ה-80, מניחה שלבני אדם יש שמונה אינטליגנציות מובחנות באופן יחסי או יותר. בני אדם מפעילים אותן בנפרד או בשילוב זו עם זו כדי לפתור בעיות וליצור תוצרים בחברה שהם חיים בה. בבתי ספר חילוניים מודרניים זכו להערכה ולבחינה שתי אינטליגנציות בלבד, הלשונית והלוגית-מתמטית, וצירוף זה של שפה והיגיון מכונה אינטליגנציה אקדמית.
התפיסה המסורתית, שגובשה בתחילת המאה ה-20 עם מבחן האינטליגנציה הראשון ועם רעיון האינטליגנציה הכללית (g), רואה בפעילות האינטלקטואלית על כל צורותיה ביטוי ליכולת אחידה לפתרון בעיות. היא עודנה התפיסה השלטת בפסיכולוגיה האקדמית ובבסיסם של יותר מ-70 מבחני אינטליגנציה בשימוש כיום. תפיסת האינטליגנציה כמרובה גורסת לעומתה שכישרון באינטליגנציה אחת אינו מנבא כישרון באחרת, ולכל אדם פרופיל אינטליגנציות משלו.
הבחנה שנייה נוגעת למקורות האינטליגנציה. חסידים רבים של האינטליגנציה הכללית תופסים אותה כתכונה מולדת שאין בכוח האדם לשנותה, ואילו האינטליגנציות המרובות הן צירוף של פוטנציאלים תורשתיים ומיומנויות הניתנות לפיתוח בדרכים ובהתנסויות מגוונות. שני אנשים יכולים להגיע לרמת מומחיות דומה בריקוד, אך דרכם אל המומחיות שונה בקצב ואולי גם בתהליך.
גישות פלורליסטיות אחרות קדמו לתיאוריה וליוו אותה: יש שראו באינטליגנציה חיבור של יכולת מופשטת, מכנית וחברתית, יש שמנו שבע יכולות עיקריות או מאה וחמישים כישורים אינטלקטואליים, ויש שהציעו תיאוריה מדורגת של אינטליגנציה אנליטית, יצירתית ומעשית. הבולטת מכולן היא תיאוריית האינטליגנציות המרובות, בזכות בסיס הראיות שלה והאימוץ הנלהב שזכתה לו בקהילה...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
