שלטון מרכזי ושלטון מקומי בזירת שירותי הרווחה האישיים
קטן ואח', 1996
זירת שירותי הרווחה האישיים
שירותי הרווחה האישיים בישראל מסופקים בעיקר בידי מחלקות הרווחה של הרשויות המקומיות, המגישות מענה לילדים בסיכון, לבני נוער במצוקה, לאנשים עם מוגבלות, למשפחות במשבר ולזקנים. מרבית המימון בא מן הממשלה, ובעיקר ממשרד העבודה והרווחה, ורשויות רבות נהנות גם ממענק כללי של משרד הפנים ומסיוע של משרדי ממשלה נוספים. הממשלה אינה מסתפקת במימון אלא רואה את עצמה אחראית לעיצוב המדיניות, המבנה ודפוסי הפעילות של המחלקות המקומיות; רשויות רבות, לעומת זאת, תובעות להטביע חותם עצמאי על צביון פעילותן ולצמצם את המעורבות הממשלתית. מחלוקת זו היא חלק מוויכוח רחב על יחסי הגומלין בין השלטון המרכזי והמקומי, ויכוח שהעסיק ועדות ציבוריות בישראל ומוכר גם ממדינות אחרות.
הטיעונים בזכות ביזור ולוקליזם
התומכים בהעתקת הכובד למישור המקומי גורסים כי המחלקה המקומית מכירה מקרוב את צורכי האוכלוסייה ויכולה להתאים להם מדיניות, מבנים וסדרי עדיפויות; כי התפתחו בה מנהיגות מקצועית וצוותים מיומנים שאינם זקוקים להכוונה ולבקרה ממשלתיות; וכי עצמאות רחבה יותר תאפשר גמישות, יזמות ויצירתיות שאינן אופייניות לביורוקרטיה הממשלתית. עוד נטען כי הפחתת התלות הכספית תעודד ייעול השימוש במשאבים, כי השתתפות הרשות במימון מזכה אותה בהשפעה על מבנה השירותים, כי מחלקה חזקה תשתף פעולה ביתר קלות עם ארגונים וולונטריים ופרטיים ועם רשתות תמיכה לא-פורמליות, וכי קירוב מוקדי ההחלטה אל הצרכנים מקדם את שיתופם. המגמה ניזונה משיקולים ערכיים של חיזוק הקהילה ודמוקרטיזציה, משיקולים פרגמטיים ומלחצים מקומיים, והיא עולה בקנה אחד עם צמצום פעולת הממשלה, האצת ההפרטה וריבוי הארגונים הפועלים בזירת הרווחה.
הטיעונים בזכות...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
