עוני בישראל 1964-2015: מבט משווה
דורון, 2017
מבוא
העוני בחברה הישראלית נבחן במבט משווה בין שתי תקופות, שנות ה-60 של המאה ה-20 מזה, והעשור השני של המאה ה-21 מזה, במרחק של יובל שנים. השאלה המרכזית היא מה השתנה, ואם השתנה, בגישה לבעיית העוני והמצוקה הכלכלית שהיא מנת חלקם של רבים מתושבי המדינה. מדינת ישראל והחברה הישראלית השתנו כמעט ללא היכר בשנים אלו, ואף על פי כן העוני לא נעלם אלא התרחב. העוני נתפס כאן כתופעה יחסית למידת העושר של החברה, ולכן אף שישראל עשירה כיום הרבה יותר מבעבר, אין בכך כדי להקל על חיי העניים בה. ההשוואה נשענת על תיאור בעיית העוני כפי שנתפסה בשנות ה-60, עת הובאה לראשונה לדיון ציבורי גלוי, ועל נתוני העוני העדכניים.
מבט כללי על בעיית העוני
בשנות ה-50 וה-60 לא תפסה בעיית העוני מקום רחב בשיח הציבורי, אף שהמצוקה הכלכלית הייתה נרחבת. הכתיבה של התקופה עסקה בהתקדמות הכלכלית, בהישגי החקלאות והתעשייה ובפיתוח יישובים חדשים, וכמעט שלא הזכירה עוני, עד שזה נראה כתופעה עלומה. השיכרון מהקמת המדינה והעלייה המהירה ברמת החיים הזינו את האשליה שאין בארץ בעיה של מצוקה. לממסד של תנועת העבודה ולציבור הרחב היה קשה להודות בעצם קיום העוני, ורווחה תחושה שזו בעיה שיש להתבייש בה ולהסתירה, וגילויה הפומבי נתן דחיפה לחשוף את העובדות ולדון בהן. בשנת 2014 התמונה שונה: העוני זוכה להכרה גלויה ולגושפנקה רשמית באמצעות דוח שנתי של המוסד לביטוח לאומי, והוקמה ועדה ציבורית למלחמה בעוני. הנתונים העדכניים עגומים, שכן העוני בישראל מן הגבוהים בארצות המערב, חלק מן העניים נעשו עניים יותר, והעוני גדל גם בקרב משפחות עובדות ומשפחות קטנות. ההבדל העיקרי בין התקופות הוא שבשנות ה-60 ביקשו להסתיר את קיום העוני, ואילו כיום אין מתעלמים ממנו, אך גם אין נוקטים...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
