שיטות השוואתיות
הופקין, 2005
הקדמה
ההשוואה משמשת בהיקף רחב בכל מדעי החברה, במפורש או במובלע, גם אם "הפוליטיקה ההשוואתית" מוגדרת כתחום משנה בתוך מדע המדינה. היא מחדדת את המודעות להבדלים בלתי צפויים ולקווי דמיון מפתיעים, מקנה ריחוק מן הסביבה המוכרת ומאפשרת להכריע אם תופעה מסוימת היא עניין מקומי גרידא או מגמה כללית. תפקידה המרכזי הוא פיתוח התיאוריה, בדיקתה ושכלולה.
תיאוריה והשיטה ההשוואתית
"פוליטיקה השוואתית" נתפסת בדרך כלל כ"פוליטיקה של ארצות זרות", וזו אכן משמעותה במדורי ביקורת הספרים של כתבי העת המובילים ובמבנה הארגוני של חוגים רבים. האירוניה היא שרוב המחקר המשובץ תחת כותרת זו אינו השוואתי כלל, אלא אידיוגרפי: מחקרים המוגבלים למקרים או לאירועים ספציפיים, בדרך כלל בארץ אחת. בפועל השימוש בשיטה ההשוואתית אינו כבול למוסכמות מוסדיות אלה, והוא נמנה עם הכלים העיקריים לביסוס הכללות במדעי החברה ולשירות מחקרים נומותטיים, המבקשים להוכיח טענות דמויות חוקים על תופעות חברתיות ופוליטיות.
בחינת תיאוריות
השיטה ההשוואתית מציעה את הנתיב הברור ביותר לבדיקת השערות תיאורטיות. במדעי הטבע נעשית הבקרה באמצעות שחזור התוצאה בתנאים מגוונים, ואילו בחיים הפוליטיים אין תנאי מעבדה, ולכן ההשוואה משמשת תחליף מתוך עמדה אפיסטמולוגית פוזיטיביסטית. הוויכוח על הדמוקרטיזציה ממחיש זאת: גישה כמותנית אחת בחנה עשרות מדינות והראתה קשר ברור בין רמות ההתפתחות הכלכלית והחברתית ובין יציבות דמוקרטית, ואילו גישה איכותנית התחקתה לעומק אחר מספר קטן של מקרים היסטוריים כדי לזהות את הנתיבים שהובילו למשטר דמוקרטי או לדיקטטורה.
מדוע להשוות?
יש הכופרים בעצם האפשרות להכליל במדע המדינה וגורסים שתופעות חברתיות מקריות ומורכבות מכדי...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
