שחזור ואימות של זיכרונות טראומה מינית בילדות
Herman & Schatzow, 1987
רקע
הקשר בין טראומה מינית בילדות ובין הפרעה נפשית בבגרות הוצע לראשונה לפני כמאה שנה בניסוח המוקדם של תיאוריית הפיתוי, ונזנח במהירות משום שנראה בלתי אפשרי להאמין שהתעללות מינית בילדים נפוצה כפי שהתיאוריה מחייבת. ראיות שהצטברו מאז מלמדות שהיא שכיחה הרבה יותר: סקרים באוכלוסיות שאינן קליניות מעלים סיכון של אחת מארבע בנות ואחד מעשרה בנים לתקיפה מינית לפני גיל ההתבגרות. רוב התקיפות אינו מתגלה בשעתו, ולכן לא נערך מעקב פרוספקטיבי ארוך טווח אחר השלכותיהן; מחקרים רטרוספקטיביים מצביעים על קשיים מתמשכים בתפקוד המיני, הנפשי והחברתי, בעיקר אצל מי שנפגעו בידי אב או אב חורג וכשההתעללות היתה אלימה, פולשנית או ממושכת, ועל קשר לדיכאון כרוני, להפרעת דחק פוסט טראומטית כרונית ולהפרעות אישיות.
מחקרים רטרוספקטיביים תלויים במהימנות זיכרונם של המדווחים, ובהיעדר אישוש אפשר לדחותם כמעוותים מאוד, ובגרסה חריפה יותר כתיעוד הולך ומסתעף של פנטזיות נשים בידי חוקרים תמימים. מכאן שלוש מטרות: הקשר בין זיכרונות ילדות טראומטיים ובין היווצרות תסמינים בבגרות, הנחת החשש שזיכרונות כאלה מבוססים על פנטזיה, וההשפעה הטיפולית של שחזורם ואימותם.
אוכלוסיית המטופלות
חמישים ושלוש נשים טופלו בקבוצות תחומות בזמן, בנות שתים עשרה שבועות, לשורדות גילוי עריות במרפאה באזור בוסטון. כולן היו בטיפול פרטני מקביל והופנו בידי מטפלים, סוכנויות, ארגוני עזרה עצמית או רשתות חברתיות; שתייניות פעילות, תלויות בסמים, אובדניות וחסרות תמיכה חברתית משמעותית לא נבחרו. טווח הגילים נע בין 15 ל-53 והגיל הממוצע היה 31.7; כמעט...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
