תקופת חביון ומסורת
פרויד, 2009
הבסיס לשינוי הטכניקה הפסיכואנליטית
הטיפול הפסיכואנליטי עבר תהפוכות משמעותיות מאז ראשיתו. בשלב המוקדם, השיטה הייתה מבוססת על היפנוזה: המטפל שאל ישירות על אירועים טראומטיים ידועים, והמטופל נדרש לתאר את חוויותיו באותה עת. לאחר מכן ננטשה ההיפנוזה לטובת שיטת ה"לחץ" - הנחת כפות הידיים על מצחו של המטופל ודרישה ממנו לשחזר חוויות. עם הזמן גם שיטה זו הוחלפה בטכניקת האסוציאציות החופשיות, שבה מתבקש המטופל לומר כל מה שעולה בדעתו ללא צנזורה.
עם המעבר לטכניקה החדשה, שתי המטרות הקודמות - גילוי הנסתר וסילוק ה"חסימות" - לא נזנחו, אך הדרך להשגתן השתנתה. כעת הן מוצגות כמשני כלי העבודה הראשיים: פירוש ההתנגדויות של המטופל וחשיפתן בפניו, ואבחון ההעברה ותרגומה לחולה. כך עולה שהניסיון להיזכר מפנה את מקומו לדפוס שונה לחלוטין: החזרה.
מהות החזרה הכפייתית
כאשר המטופל אינו מצליח להיזכר, הוא אינו פשוט "שוכח" - אלא פועל. הוא משחזר את העבר לא כזיכרון אלא כמעשה, וחוזר עליו מבלי לדעת שהוא חוזר. כמה דוגמאות ממחישות זאת:
• המטופל שהיה ילד סורר כלפי הוריו אינו מספר על כך, אלא מתנהג בסוררות כלפי הרופא.
• מי שסבל מחקירות מיניות כילד אינו זוכר זאת,...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
