שבעה מיתוסים על אינטליגנציה רגשית
Matthews et al., 2004
האינטליגנציה הרגשית (EI) צברה תאוצה בשנים האחרונות בזכות גל של מחקר אקדמי, פרסומים רבי מכר וחשיפה תקשורתית רחבה. המושג נתפס כתחליף מבטיח לתיאור של כישורים שאינם נכללים באינטליגנציה הקוגניטיבית, עם יומרה לנבא הצלחה בחיים, בלימודים ובעבודה, ואף להציע דרך לחברה שוויונית יותר. טענות אלו הביאו להתרגשות ציבורית נרחבת, אך הבסיס האמפירי להן לעיתים רופף. המאמר מנתח שבעה מיתוסים נפוצים שמציגים את EI כתחום מדעי מגובש, ומעריך האם ניתן להצדיקם או להפריכם בעתיד.
מיתוס 1: ההגדרות של אינטליגנציה רגשית הן עקביות מבחינה מושגית
ההגדרה של EI רחוקה מלהיות מוסכמת. יש המגדירים אותה כיכולת לעבד רגשות בצורה רציונלית, אחרים כוללים בה תכונות אופי ואישיות כמו מוסר, שליטה עצמית ואמפתיה. גולמן טוען ש-EI כולל כל תכונה חיובית שאינה IQ, ואילו בר־און מתאר מערך של כישורים שאינם קוגניטיביים כלל. חוסר ההסכמה הזה מוביל לבלבול מושגי.
גם מנקודת מבט התפתחותית, ניתן להבחין בשלושה רכיבים נפרדים: טמפרמנט מולד, מיומנויות תרבותיות נלמדות, ודיבור רגשי עצמי. בנוסף,...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
