סיכון, תשואה ושיווי משקל: בחינות אמפיריות
Fama & MacBeth, 1973
רקע תאורטי
במודל התיקים הדו-פרמטרי שוק ההון משוכלל: המשקיעים מקבלי מחיר, ואין עלויות עסקה ועלויות מידע. התפלגויות התשואות החד-תקופתיות מונחות נורמליות או בנות משפחה דו-פרמטרית אחרת מן המחלקה היציבה הסימטרית (symmetric stable), והמשקיעים שונאי סיכון ובוחרים לפי תוחלת תועלת מרבית. מכאן משפט הקבוצה היעילה: אין תיק אחר שתוחלת תשואתו זהה או גבוהה יותר ופיזור תשואתו קטן יותר. נכס בודד נשפט רק לפי תרומתו לתוחלת ולפיזור של תשואת התיק, ולכן סיכונו שונה מתיק לתיק. מיעילות התיק נגזר שההפרש בין תוחלת תשואת הנכס ובין תוחלת תשואת התיק פרופורציוני להפרש בין סיכוניהם, לפי שיפוע הקבוצה היעילה באותה נקודה.
השלכות הניתנות לבחינה
תשואות צפויות
ניסוח מחדש של תנאי היעילות מגדיר את בטא, היחס בין השונות המשותפת של תשואת הנכס ותשואת התיק ובין שונות תשואת התיק, כמדד הסיכון היחסי. תוחלת תשואת הנכס שווה אז לתוחלת התשואה על נייר ערך שבטא שלו אפס, בתוספת מכפלת בטא בהפרש בין תוחלת תשואת התיק ובין אותה תוחלת. שלושה תנאים ניתנים לבחינה: הקשר בין תוחלת התשואה ובין הסיכון לינארי (C1); בטא היא מדד סיכון מלא (C2); והתמורה הצפויה לנשיאת סיכון חיובית (C3).
שיווי משקל ויעילות תיק השוק
בהינתן ציפיות הומוגניות, כלומר הערכה זהה ונכונה של כל המשקיעים את התפלגות ערכו העתידי של כל נכס, ובהינתן מכירה בחסר בלתי מוגבלת, תיק השוק המשקלל כל נכס לפי חלקו בשווי השוק הכולל יעיל תמיד. הוא כולל את כל הנכסים בכמויות חיוביות ולכן משמש נקודת ייחוס נוחה, וההנחה ההומוגנית...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
