לקראת תיאוריה משולשת של אהבה לכלי הנגינה
Sternberg, 2021
נטישת כלי הנגינה וסיבותיה
תלמידים רבים מפסיקים לנגן בכלי שלמדו שנים, והסיבות הגלויות ידועות: חוסר כישרון ממשי או נתפס, כלי שצלילו אינו משביע רצון, מחסור בזמן, היעדר חיזוקים חיוביים, חוסר התאמה למורה ולחצי תחרות. מחקר שיטתי על נשירה מוזיקלית איתר ארבעה גורמים: נגישות והזדמנות, כלומר היכולת להמשיך בשיעורים כשהכסף אוזל או המורה עוזב; חוויית פעילות שאינה מספקת; מחויבויות אחרות שדוחקות את זמן התרגול, כפי שקורה עם תחילת הלימודים האקדמיים; וקושי בתרגול, כשהתוצאות אינן עומדות ביחס להשקעה. אצל תלמידי פסנתר נמצאו שלושה אשכולות מקבילים: מומחיות מוזיקלית, גורמים סביבתיים וחברתיים, ומידת התמיכה של הסביבה בהשתתפות אינטנסיבית במוזיקה. רקע ההורים, יכולת מוזיקלית, הרגלי תרגול ומוטיבציה אוטונומית נמצאו כמנבאי נשירה, ותחושת המסוגלות העצמית מכריעה גם היא, שכן קשה להתמיד כשמאמינים שהמאמץ לא יוביל לשום מקום.
מתחת לסיבות הגלויות מונחת סיבה עמוקה יותר: הנגן אינו אוהב את הכלי במידה שתצדיק את מה שנעשה בעיניו נטל. לכל נגן יש מערכת יחסים עם הכלי, הנעה מסלידה ושנאה דרך חיבה ועד אהבה של ממש, ומי שמתמיד שנים אחדות נוטה לפתח אהבה כזו. אהבה לכלי דומה במבנה שלה לאהבה לבני אדם, ואותם גורמים שמובילים לנטישת בן זוג אינטימי או לדעיכת האהבה כלפיו פועלים גם כאן.
שלושת רכיבי האהבה ויישומם לכלי הנגינה
מבנה האהבה נובע מן הסיפורים שאדם יוצר לעצמו על מה שאהבה אמורה להיות, והוא מורכב משלושה רכיבים: אינטימיות, תשוקה ומחויבות. הרכיבים נמדדים בסולם האהבה המשולש, וממנו נגזר בהתאמה...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
