האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד כמצפן וכאתגר לשיפור מערכת החינוך

סיכום בעברית בהיקף 1219 מילים, של המאמר:

נוי, ב' (2002). האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד כמצפן וכאתגר לשיפור מערכת החינוך. ביטחון סוציאלי, 63, 187-209.



להורדת הסיכום
הזן פרטים » הזן פרטי תשלום » קבל את הסיכום במייל

מחיר הסיכום: 39 ₪


זוהי כתובת הדוא"ל אליה יישלח הסיכום, הקפד להזין כתובת תקינה

האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד כמצפן וכאתגר לשיפור מערכת החינוך
נוי, 2002

האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד
האמנה לזכויות הילד משנת 1989 היא מסמך כולל ואינטגרטיבי שיצר את מערכת הסטנדרטים המקיפה והמקובלת ביותר בעולם, ובה מוצגים ילדים כיצורי אנוש בעלי כבוד וזכויות ולא כרכוש או כאובייקטים. חמישים וארבעה סעיפיה נחלקים בין זכויות בסיסיות וחובת המדינה ליישמן, תהליכי יישום וסעיפים פרוצדורליים, והזכויות שבהם משתייכות לשלוש קבוצות: זכויות הגנה מפני ניצול, התעללות, הזנחה ועבודה קשה; זכויות של סיפוק צרכים, הקשורות בנגישות לשירותי בריאות, חינוך ורווחה, בזמן פנוי ובקבלת מידע; וזכויות השתתפות, ובהן חופש הביטוי, חופש ההתארגנות והזכות להשתתף בהחלטות הקשורות בחיי הילד. הסעיף המרחיק לכת ביותר הוא סעיף 12, המקנה לילד זכות להישמע בכל הליך שיפוטי או מנהלי הנוגע לו ולהביע דעה שיינתן לה משקל ראוי. זכויות ההשתתפות הן החידוש הדרמטי של האמנה וגם השנויות ביותר במחלוקת.
בתשתית האמנה מונחים ארבעה עקרונות התלויים זה בזה: טובת הילד, היכולת המתפתחת שלו, השוויון, והחיים, ההישרדות וההתפתחות. היא פרי מאבק שהחל בהצהרת ז'נבה משנת 1924 ובהצהרת האו"ם משנת 1959, ונדרשו יותר משלושים שנה כדי להפוך הצהרה בעלת תוקף מוסרי לאמנה בעלת תוקף חוקי. כל מדינות העולם אישררו אותה פרט לארצות-הברית, והאשרור מחייב דין-וחשבון אחת לחמש שנים על ההתקדמות ביישומה, שפרסומו מאפשר לגופים לא-ממשלתיים וליחידים לבקר את פעולות המדינה. ישראל חתמה על האמנה בשנת 1991, וחתימתה מחייבת יישום בחקיקה ובמדיניות לצד שימוש בה כמצפן ערכי וככלי פרשני לבתי-המשפט.

רלוונטיות האמנה לחיי בית-הספר
זכויות התלמידים עוגנו בחוק זכויות התלמיד, ומשמעות הדבר שהן מכובדות על-פי חוק...

לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^