בעיות נציג ותורת הפירמה
Fama, 1980
בעיות התמריצים המתעוררות כאשר ההחלטות בפירמה נתונות בידי מנהלים שאינם מחזיקי ניירות הערך שלה הולידו שני קווי מחשבה. גישה התנהגותית וניהולית זנחה את מודל היזם-בעלים הממקסם רווח ופנתה אל מניעיו של מנהל השולט ואינו בעל. ספרות זכויות הקניין משמרת התנהגות כלכלית קלאסית בתוך הפירמה ורואה בה מערכת חוזים בין גורמי ייצור, צוות שחבריו פועלים מתוך אינטרס עצמי ותלויים בהישרדותו מול צוותים מתחרים. תובנה זו לא מוצתה, שכן היזם, מנהל ונושא בסיכון השיורי כאחד, נותר מרכזי בה. הטענה כאן היא שהפרדת בעלות משליטה היא צורת ארגון יעילה בתוך מערכת החוזים: ניהול ונשיאה בסיכון הם גורמי ייצור נפרדים מטבעם, והמשתתפים, ובראשם המנהלים, ניצבים מול המשמעת וההזדמנויות של השווקים לשירותיהם.
חוסר הרלוונטיות של מושג הבעלות על הפירמה
הניהול הוא עבודה בעלת תפקיד מיוחד: תיאום התשומות וביצוע החוזים שביניהן, כלומר קבלת החלטות. הנושאים בסיכון מתחייבים לקבל את ההפרש הבלתי ודאי, ולעיתים השלילי, בין הכנסות לעלויות בתום תקופת הייצור, ומבטיחים את קיום חוזיהם בהעמדת הון מראש לרכישת ההון והטכנולוגיה. כך מתמזגת נשיאת הסיכון עם הבעלות על ההון, ושתי הפונקציות נארזות מחדש בשיעורים שונים: באיגרות חוב מרכיב הסיכון נמוך מכפי שהוא במניות. ואולם בעלות על הון אינה בעלות על הפירמה. כל גורם בה שייך למישהו, והפירמה אינה אלא מערכת החוזים הקובעת כיצד מצטרפות התשומות לתפוקה וכיצד נחלקות התקבולים. הבעלות על הפירמה היא אפוא מושג מיותר, והוויתור עליו מוביל להכרה שהשליטה בהחלטות אינה נחלתם של מחזיקי ניירות הערך.
ניהול ונשיאה...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
