אוטיזם: מעבר לתיאוריית המיינד
Frith & Happé, 1994
ההסבר של תיאוריית המיינד
היכולת לייחס מצבים מנטליים עצמאיים לעצמי ולזולת, כדי להסביר התנהגות ולנבא אותה, כונתה תיאוריית המיינד: לא תיאוריה מודעת, אלא מנגנון מולד המייצג מצבים מנטליים. בעקבות השאלה שנשאלה ב-1978 על השימפנזה והממצא מ-1983 על הבנת אמונות כוזבות בגיל הגן, נשאלה ב-1985 השאלה המקבילה על הילד האוטיסט; החוליה המקשרת היא המטא-ייצוג, הדרוש גם להעמדת פנים. הרעיון היה פורה לא מפני שהוכח, אלא מפני שהציע הסבר סיבתי ספציפי ובר הפרכה לליקויים בחיברות, בתקשורת ובדמיון. הספציפיות חיונית: פרופיל המשכל האוטיסטי קוצני, עם הצטיינות בהרכבת קוביות וכישלון בסידור תמונות, והסברים גלובליים גסים מכדי להכילו.
חתכים דקים לאורך תפר נסתר
ההשערה שותקת בנוגע לתחומים הלא-חברתיים, אך חותכת חתכים דקים בתוך שלישיית הליקויים. קרבה חברתית אינה מחייבת הבנת מחשבות הזולת, ואכן ילדים אוטיסטים מעדיפים חברת אנשים כבני אותו גיל מנטלי, ואילו שיתוף קשב מחייב מנטליזציה ונעדר באורח עקיב. השיטה מעמידה זו מול זו שתי התנהגויות הנבדלות רק בדרישת המנטליזציה: הצבעה אימפרטיווית מול דקלרטיווית, צילומים כוזבים מול אמונות כוזבות, וביטוי כפשוטו מול מטאפורי; וביומיום, משחק מובנה מול משחק דמיוני ספונטני ושימוש באדם ככלי מול שימוש בו כנמען של מידע.
גבולות ההסבר
הסבר מלא מחייב יותר מן השלישייה. התיאורים הקליניים משנות הארבעים כוללים רפרטואר מצומצם של תחומי עניין, דחף אובססיווי לשימור המצב הקיים, איי יכולת, כישורי סוואן הבולטים אצל 1 מכל 10 ילדים אוטיסטים, זיכרון שינון מצוין ועיסוק יתר בחלקי עצמים, ואין בחסר במנטליזציה כדי להסבירם. גוף ניסויי קודם, המשווה קבוצות מותאמות בנות...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^