תרגום
Williams, 2011
התרגום כשיטה וכבעיה מתודולוגית
התרגום עומד במרכז חקר הדת: כל עבודה בתחום נשענת על תרגומים, והוא גם שחושף את הבעיות המתודולוגיות הגדולות שלו, שכן תרגום מחייב את הקריאה הצמודה ביותר וכל עיסוק בדת מחייב "תרגום". עד לא מכבר נעשתה המלאכה בלי חשיבה מתודולוגית, לפי עמדה שלפיה מזהים תרגום טוב כשרואים אותו, והתחום הצעיר של חקר התרגום (translation studies) אילץ את חוקרי הדת להתבונן במעשיהם. השאלות שהתרגום פותח הן שאלות היסוד של התחום: טיבו של התרגום והאם הוא תופעה בנויה תרבותית; מעמד טקסט המקור לעומת המתורגם; מהו הבלתי ניתן לתרגום (untranslatability); מה מתרחש כשהתרגום נאסר; כיצד שפות מקודשות מגויסות לאימפריאליזם לשוני ותרבותי; והאם התרגום הוא פעולת מחקר משנית.
הטקסטים הדתיים כוללים סוגות רבות, ובראשן כתבי הקודש המתגלים, הנחשבים לסוגה רגישה במיוחד. התרגום הוא פרשנות ותקשורת על פני הגבולות שבין העצמי לאחר, וחוקרי דת יודעים עד כמה גבולות אלה מגודרים ומסוכנים. המתרגם הוא לרוב דמות בלתי נראית על עטיפת הספר, ואף על פי כן חשוף: ויליאם טינדל, מתרגם המקרא לאנגלית, נחנק והועלה על המוקד באשמת מינות ב-1536, ודווקא תרגומו היה הבסיס לגרסת המלך ג'יימס מ-1611, והמתרגם היפני של "פסוקי השטן" נדקר למוות במשרדו האקדמי ב-1991. המתרגם הוא סוכן המאפשר חציית גבול, והגבולות אינם לשוניים בלבד אלא גם תרבותיים, פוליטיים, אידאולוגיים ומקודשים; במקום שבו הגבול מגן על אזור אסור, המתרגם הוא מורד וגנב, סוכן של ערעור יציבות.
"שפות קודש" כמרחב מגודר
התרגומים גלויים יותר מן העבודה התיאורטית, נקראים יותר ומעוררים מעורבות ציבורית רבה יותר. היצירות המתורגמות נתבעות כקניינן ומורשתן של קהילות...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
