הרמנויטיקה
Gilhus, 2011
פרשנות כשיטה: מהי הרמנויטיקה
פרשנות היא פעולה אנושית בסיסית: אנשים מפרשים את הסימנים שמהם מורכב עולמם, את דברי הזולת ואף את מעוף הציפורים. כשהיא מפותחת לשיטה מדעית היא נושאת שם יווני, הרמנויטיקה, מפועל שמשמעו להביע, לתרגם, לפרש. חומר הגלם הוא טקסטים ואמירות והמטרה הבנת משמעותם, ובחקר הדת אין חקרם מטרה לעצמה אלא אמצעי לומר דבר על הדת ועל תהליכים דתיים בחברה. ראשיתה בהבחנה העתיקה בין משמעות מילולית ובין משמעות אלגורית ובהבחנת אוריגנס בין החוש המילולי, המוסרי והרוחני; ברנסנס נקשרה לפילולוגיה ולביקורת המקורות כשיטתן הבסיסית של רוח, הרפורמציה חידדה את ההתמקדות בפרשנות, והמילה נטבעה בכותרת ספר לותרני ב-1654. מאוחר יותר הורחבה אל תרבויות אחרות, וכיום גם אל אנלוגים לטקסט כדיבור ותקשורת לא מילולית.
ליבת השיטה היא קריאה הנעה הלוך ושוב בין חלקי הטקסט ובין שלמותו, בין מבנהו ובין משמעותו, בין אופק הקורא ובין אופק הטקסט ובין הטקסט ובין הקשריו, ואלה גרסאותיו של המעגל ההרמנויטי (hermeneutic circle). כולן מניחות ידע מוקדם על תוכן הטקסט, ידע המשתנה בלי הרף בקריאה ומוסיף רבדי משמעות בתהליך בלא סוף: שום טקסט אינו מדבר בעד עצמו ושום פרשנות אינה סופית, והגישה דיאלוגית, שכן היא מניחה חילופין בין החוקר ובין חומר המקור. ההרמנויטיקה היא גם שיטה וגם פילוסופיה של פרשנות, שכן מעשה הפרשנות כולל רפלקסיה על נקודות המוצא של הפרשן, ויש הרואים בה בסיסית מכל שיטה אחרת.
קווים מנחים לקריאה הרמנויטית
השימוש בשיטה נשען על שורה של קווים מנחים.
קריאה איטית ויסודית. טקסט אפשר לקרוא מאות פעמים, קדימה, אחורה ולרוחב, ובכל פעם יניב מידע חדש: באים אליו עם דעות קדומות ומטילים בו משמעויות, והידע מן הקריאה...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
