תגובת-הנגד הפוליטית ל"מהפכה החוקתית"
סבן, 2018
פתח דבר
סתירה עמוקה ניצבת בבסיס ההוויה הישראלית: בית משפט עליון מרשים, זכויות אדם המעוגנות בחוקי יסוד וביקורת שיפוטית חוקתית מזה, וחמישים שנות כיבוש והתנחלות בשארית הטריטוריה שנותרה לעם אחר להגדרה עצמית מזה. הקיטוב שמייצר שילוב זה של סתירה ערכית, שפיכות דמים והיעדר מוצא גובה מחיר מבית המשפט העליון, בדמות עליית מדרגה בתגובת-הנגד הפוליטית כלפיו וכלפי שומרי סף אחרים. ההסבר המרכזי לעלייה זו, ובה בעת לרסניה, הוא משבר הלגיטימיות שבו נתונה ישראל בשל מדיניותה כלפי הפלסטינים וכלפי אזרחיה הערבים-הפלסטינים: הרשויות הפוליטיות אינן מוכנות שבית המשפט יימצא לצד המבקרים ודוחקות בו לכך גם בבוטות, אך נמנעות מ"שבירת הכלים" מולו כדי לא להעמיק את המשבר. לכך מצטרפת התנהלותו הנרתעת של בית המשפט בהכרעות רגישות, המסייעת לשמירת הרסנים.
"המהפכה החוקתית" של אמצע שנות התשעים: תוויה העיקריים
סמוך לתחילתה של תקופת אוסלו נעה ישראל מדמוקרטיה פרלמנטרית הסמוכה ל"מודל וסטמינסטר" לגרסה חלשה של דמוקרטיה חוקתית, ועוצמתה של הרשות השופטת גדלה. קווי המתאר מתומצתים בפסק דין בנק המזרחי משנת 1995:
1. הכנסת אוחזת בסמכות רגילה לחוקק חוקים ובסמכות מכוננת לכונן חוקי יסוד ולתקנם.
2. חוקי היסוד הם רובד עליון, והנורמות שבהם היחידות הניתנות לשריון.
3. חקיקה רגילה חייבת להתיישב עמם, והתנגשות שאינה ניתנת ליישוב פרשני מובילה לבטלות החוק.
4. בתי המשפט מוסמכים לביקורת שיפוטית חוקתית.
5. חוקי היסוד של הזכויות מגוננים על זכויות אזרחיות ופוליטיות, חלקן מכוח פרשנות "זכויות הסל", בכפוף לפסקת ההגבלה.
בשנת 1994 הוחדרה לחוק-יסוד: חופש העיסוק "פסקת התגברות", המקנה חסינות לחוק...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
