הקדמה: בשם הביטחון
אסמיר, 2008
בירור הדוקטרינה המשפטית
הקדשת ביטאון ביקורתי של ארגון לזכויות אדם לנושא "ביטחון" אינה מובנת מאליה: הביקורת אמורה להציב את שיקולי הביטחון מול זכויות האדם ולחשוף את הפרתן "בשם הביטחון". הניסיונות לקרוא תיגר על מסגרת משפטית המתירה הפרת זכויות משיקולי ביטחון נשענים על שלושה טיעונים דוקטרינריים: הפרכת הסברה שמצב נתון מחייב חשיבה הממוקדת בביטחון, הדגשת עליונותם של ערכים דמוקרטיים אחרים, והתרעה על הגבלת זכויות מופרזת וחסרת פרופורציות.
שלושתם נשענים על הגדרה אובייקטיבית של ביטחון: הראשון רואה בו עניין הטעון הוכחה אמפירית, והאחרים דבר שיש לחשפו או לאזנו מול זכויות וערכים. על אף יומרתם הביקורתית אין הם נחלצים מנרטיב-העל של החשיבה הממוקדת בביטחון, הרואה בביטחון את מצבו של מי שמוגן מפני פגיעה או סכנה. נותרת משמעות אחת, המשותפת לדוגלים בזכויות האדם ולמצדדי הביטחון: מצב אובייקטיבי וטבעי של ישיבה לבטח.
הגדרה זו רווחת בפסיקת בית המשפט העליון בישראל ומשמשת מרכיב יסודי בנוסחת האיזון שבה נפסקות עתירות נגד נהלי ביטחון המסכנים זכויות: זכויות אדם אינן בימה להרס לאומי, אך גם הביטחון הלאומי אינו מקנה רישיון בלתי מוגבל להזיק ליחידים. משמעות הביטחון בנוסחה מתגבשת מתוך דיון בטרור, במלחמה, במוות ובכאב, ונותרת אחת: שלווה, ישיבה לבטח והגנה. משהוגדר הביטחון כאובייקטיבי וכטבעי, המחיר הכבד של הגבלת הזכויות מסתמן כמחיר המציאות, ורוב המשפטנים אימצו את הנוסחה.
מחוץ לשדה המשפטי רווחת גישה אחרת, שלפיה הביטחון קשור במובנו העמוק ליכולתה של המדינה היהודית להישאר ריבונית; גם היא נותרת קשורה לתפיסות של איום, אלא שאין זה איום ספציפי כי אם איום על עצם קיומה של המדינה כיהודית. נדרשות אפוא דרכים לחשוב על נהלי...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
