שובו של קדאפי: לוב ואפריקה שמדרום לסהרה בשנות התשעים
Huliaras, 2001
בשנות השבעים והשמונים שילבה לוב של קדאפי משאבים כספיים ניכרים עם אנטי-אימפריאליזם נמרץ, ותמכה במרידות, בהפיכות ובממשלות רדיקליות ברחבי אפריקה שמדרום לסהרה. אף שלוב מדינה ענייה בעלת אוכלוסייה זעירה, אפשרו לה משאבי הנפט להחזיק מנגנון צבאי גדול ולנהל מדיניות חוץ התערבותית, חריגה למדינה קטנה. מעורבותה כוונה לשחרור מדינות מן הקולוניאליזם ומן האפרטהייד, לבידוד ישראל ולהפצת האסלאם. קדאפי תמך בתנועות עצמאות רבות, סייע למדינות שניתקו יחסים עם ישראל, וקיים קשר מיוחד עם אוגנדה של אידי אמין. הוא תמך גם במורדים ובמהפכנים: בלוב גייס צ'רלס טיילור את כוחו הראשוני, ובה צמחה גם החזית המהפכנית המאוחדת של סיירה לאון. ההתערבות הצבאית בצ'אד הייתה המעורבות החיצונית המשמעותית ביותר; לוב תבעה ריבונות על רצועת אאוזו העשירה במחצבים על בסיס הסכם בלתי מאושרר, אך כוחותיה הובסו ב-1987. עם זאת, מעורבותה הוגזמה לא אחת, בין מתוך דיווחי מודיעין רופפים ובין מתוך ניצול "השד הלובי" בידי מדינות אפריקניות לשם סחיטת סיוע מערבי.
תנודתיות
אחד המאפיינים הבולטים של מדיניות לוב באפריקה היה תנודתיותה. קדאפי תמך בתנועת העצמאות האריתריאית נגד היילה סלאסי ואז עבר לצד ממשלת מנגיסטו; בסודאן תמך תחילה בנמיירי נגד הפיכה שמאלנית, ובהמשך גיבה הפיכה נגדו; ויחסיו עם סיאד בארה מסומליה היו הפכפכים בדומה ליחסיו עם הפלגים הסומליים. התנודתיות שיקפה במידה רבה שינויים במדיניותן של "מדינות היעד": יחסיו עם סודאן הידרדרו כשתמכה במצרים לאחר הסכמי קמפ...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
