רצח רבין והשוליים האתניים של הציונות הדתית
פייגה, 2015
מדוע יגאל עמיר?
בערב 4 בנובמבר 1995 ירה יגאל עמיר שלושה כדורים בגבו של ראש הממשלה יצחק רבין, שמת מפצעיו זמן קצר לאחר מכן. ההסברים המלומדים לרצח מצביעים על המיליטריזם הישראלי, על אווירת האלימות הנובעת ממצב הכיבוש, על הפנמה חסרה של עקרונות דמוקרטיים ועל הסתה של רבנים ופוליטיקאים, אך הם כלליים מדי ואינם מתמקדים ברוצח עצמו. בשבוע שלאחר הרצח אמר הרב יהודה עמיטל כי כל מילה שהשמיע הרוצח בבית המשפט נשמעה לא אחת באותה שנה בחוגי הציונות הדתית, ואחד מפעילי הימין הקיצוני הודה כי רבים דיברו על הצורך לרצוח את רבין אך איש מהם לא התכוון לדבריו ברצינות. שתי האמירות מחדדות את השאלה במקום לענות עליה: מי מושפע מן ההסתה, ומהם המנגנונים המובילים ממנה אל מימושה בידי אדם מסוים?
התשובה נעוצה באינטראקציה שבין דת ואידיאולוגיה, אתניות ומעמד, מרכזיות ופריפריאליות. הקשר שבין סטייה פוליטית לשוליות חברתית מוכר בחקר תנועות רדיקליות של הימין, וקיצוניות יהודית נשענת לא פעם על תת-קבוצות שוליים המתקיימות בצד קהילה נורמטיבית. לפי אחת ההשוואות שהוצעו, הרצח דומה לרצח על כבוד המשפחה: איש השוליים שולח את עצמו לחסל את מי שהוגדר כבוגד בערכי המחנה, המחנה מיטהר במעשה, זונח את הרוצח לשלם את המחיר ומכונן מחדש את קשריו עם שאר החברה.
יגאל עמיר: ביוגרפיה של רוצח
עמיר נולד ב-1970 בהרצליה, בן למשפחה ממוצא תימני בעלת נטייה חרדית רכה, ולמד בחינוך העצמאי החרדי ובישיבה תל אביבית שאפשרה לבוגריה תעודת בגרות ורוב תלמידיה אשכנזים. הוא לא טען מעולם שסבל מהפליה עדתית, אך צמח מתוך שתי קהילות ביקורתיות כלפי הממסד המדינתי, שמיתוסים טראומתיים מכוננים שלהן שייכים לראשית המדינה:...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
