השפעת הפיקוח החוץ-מוסדי על מרחב האוטונומיה של הצבא
לוי, 2010
הפיקוח כתהליך דיפרנציאלי
העימותים בין הצבא ובין קבוצות אזרחיות המבקשות להכפיפו לאמות מידה אזרחיות כרסמו את האוטונומיה המקצועית שלו. הפיקוח עליו הוא תהליך דיפרנציאלי ולא אחוד: תורת הלחימה, החימוש, הרכב הגייסות, התקציב והפעולות המיוחדות נותרו כמעט לחלוטין מחוץ למתחם הפיקוח החוץ-מוסדי, ובהם מתנהל דיאלוג אינטימי בין הצבא ובין הממשלה, המושפע ממשאבי הצבא, מן החסם התרבותי מפני מספר גבוה של נפגעים ומן ההגמוניה של הידע הצבאי. תחום הגרעין נותר בצל כל עוד מדיניות העמימות מונעת פיקוח מבית. תחומים אחרים הוכפפו בהדרגה לפיקוח אזרחי.
מדיניות גיוס והסדרי שירות
גיוס בני הישיבות וגיוס הנשים הוכפפו לפיקוח אזרחי בלחץ רבני ההסדר, קבוצות המחאה נגד הפטור לחרדים וארגוני הנשים. שחיקת מעמד הצבא והקושי להבטיח כוח אדם איכותי דחפו אותו לנטוש את אתוס כור ההיתוך לטובת ניהול שונות ולגבש הסדרים ייחודיים, שהניחו תשתית למעורבות חיצונית של ארגונים דתיים וארגוני נשים.
מדיניות מניעת נפגעים
תביעת ההורים לחקור ולענוש אחראים לתאונות אימונים ולתאונות מבצעיות, לצד הפיכת השכול לסוגיה פוליטית, העלתה את סף הרגישות לחללים והביאה מפקדים להימנע מנטילת סיכונים. רגישות זו הגבילה את חופש הפעולה במלחמת לבנון השנייה, הרתיעה מפני פעולה קרקעית רחבה בעזה בקיץ 2008 ודחפה להפעלת אש מסיבית בחורף 2009. ברמה הפורמלית נשמרה האוטונומיה של השיפוט הצבאי, אך השינוי התרבותי הגביל את מהלכי הצבא יותר מן ההסדרים הפורמליים.
מדיניות השיטור בשטחים
תרגולות צבאיות הוכפפו לנורמות משפטיות אזרחיות, ובראשן האיסור על שימוש במגן אנושי; פיקוח הפרקליטות הצבאית על התנהגות חריגה של חיילים הודק בזכות...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
