רחוק מהבית: חוויות ותפיסות של בני נוער בישראל בזמן מלחמה
ליטבק-הירש וסיקורל, 2008
מבוא
בשנים האחרונות קנה לו רעיון ה"בית" מקום מיוחד בקרב חוקרים מדיסציפלינות שונות, והוא נדון מתוך ראייה רב-ממדית ומתוך דגש על חשיבותו הרגשית. יש הרואים בבית מרכז משמעויות הנבנה מן החוויות העוברות על המתגורר בו, ויש הטוענים שאפשר להבין את משמעותו מתוך סדרת ניגודים דיאלקטיים כמו בית מול מסע, מוכר מול זר, בטוח מול מסוכן ופרטי מול ציבורי. אף שקיימים דיונים נרחבים במושגי ה"בית" וה"מלחמה", הקישור בין השניים כמעט שלא נבחן. מטרת המחקר לבחון את תפיסת הבית באמצעות חווייתם של מאה מתבגרים שפונו מבתיהם בשל מלחמת לבנון השנייה ושהו במחנות נופש בדרום הארץ. הבחינה נעשית דרך תיאוריה אקולוגית, המבחינה בשלושה מעגלים: הישיר-משפחתי, הרחב-קהילתי והתרבותי-אידיאולוגי.
הבית בהקשר האישי-משפחתי
מטרתו הראשונית של הבית היא סיפוק הגנה פיזית מפני כוחות הטבע ומפני "האחר", ורעיון הבית כמקום בטוח זכה לבולטות במחקר. יש המציגים את הבית כמרחב פרטי המגן מפני הציבורי, ויש המדגישים את הביטחון הנובע מהיותו רכוש פרטי, "ביתי הוא מבצרי". על פי גישה אחת, משסופקה ההגנה הפיזית שואפים הדרים בבית לפתח תחושת הגנה פסיכולוגית, והבית הופך למקור יציבות והגנה. לצד ההגנה תורם הבית לפיתוח הזהות האישית: הפרט מפתח את זהותו מעצם ההתקשרות אל ביתו, ובו בזמן מעצב את ביתו כראי של זהותו, תהליך המתעצם עם השנים. הבית הוא גם בסיס ליצירת קשרים עם הקרובים ומספק מעין "מפת קשרים" ומערכת חברתית תומכת. תחושת השייכות לבית, "להיות בבית", היא חיובית ביסודה. המודעות לחשיבות הבית עולה דווקא בעת איום, סיכון או שינוי, ומלחמה היא המקרה הקיצוני המעלה מודעות זו.
הבית בהקשר הקהילתי
בדומה לבית האישי, הבית הקהילתי נוצר בידי קבוצה ומתבסס על שותפות חבריה לרקע...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
