על האש: בשר, כוח, מרחב ולאומיות ביום העצמאות הישראלי
אביאלי, 2012
מבוא
בעשורים האחרונים הפכה צליית בשר על האש למנהג המרכזי של יום העצמאות הישראלי, טקס שבלעדיו החג אינו שלם ושכמעט אין בו דבר מלבדו, עד שזכה בכמה מקומות לכינוי "יום המנגל". נתחי הבשר הצלוי הם פיסות של ישראליות מזוקקת, ביטוי סמלי וחומרי לאופן שבו חווים אזרחים יהודים רבים את זהותם הלאומית. יום העצמאות הוא היום הישראלי ביותר בלוח השנה, טקס לכידות דורקהיימיאני שבו חוגגת הקהילה את עצמה ומשעתקת את ערכיה. הדיון מבוסס על עבודת שדה אנתרופולוגית בגן סאקר בירושלים בשנים 2009-2002, ומבקש להבין מה מספרים הישראלים לעצמם על עצמם כשהם צולים בשר ביום העצמאות. שני ההיבטים הבולטים שיעמדו במרכז הם הטיפול בבשר וניהול המרחב.
בשר, כוח, גבריות ולאומיות
התיאוריה האנתרופולוגית מצביעה על קשר הדוק בין אכילת בשר ובין כוח פיזי וחברתי. יש הגורסים שערכו החברתי של הבשר נגזר מערכו התזונתי הגבוה, ויש הרואים באכילתו פעולה סמלית: הריגת בעלי חיים ואכילתם הן ביטוי אולטימטיבי לעליונות האדם על הטבע, שנגזרת בתרבויות יהודיות-נוצריות מספר בראשית. הגישה הפיזיולוגית והגישה הסמלית משלימות זו את זו: אכילת בשר אדום נתפסת כבליעת מהותו של בעל החיים, כוחו ותוקפנותו. בשר מבטא גם כוח כלכלי וחברתי: אכילתו מרמזת על עושר ומעמד גבוה, ובחברות פשוטות חלוקתו קשורה לשיתוף פעולה אך גם למאבק על יוקרה.
אכילת בשר מאורגנת סביב מגדר: כוח פיזי מקושר היסטורית לגבריות, ולכן הבשר נתפס כעניין גברי. במערכת סימבולית היררכית ניצבת התרבות מעל הטבע, האדם מעל בעלי החיים והגבר מעל האישה, ואילו מזון צמחי וחלבי משויך לנשיות ולחולשה. צלייה על האש היא דרך הבישול הבזבזנית ביותר, ולכן היא מבטאת שפע ומרכזת את הבשר עד...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
