עוני ואי שוויון בישראל: מגמות ופירוקים
בלייך, 2016
מבוא
ההטרוגניות של החברה הישראלית והפערים המושרשים בה מציבים אתגרים כלכליים-חברתיים מורכבים בפני מקבלי ההחלטות. מאפיינים דמוגרפיים, הבדלים בשיעורי ההשתתפות בכוח העבודה והבדלים ברמות ההשכלה הם הגורמים העיקריים לשונות הגבוהה בהכנסות ולפערים בשיעורי העוני בין קבוצות האוכלוסייה, אך אי השוויון הכולל נובע גם מהפערים בין משקי בית בתוך כל קבוצה. עבודות קודמות מצאו שרק חלק מצומצם מאי השוויון הכולל מקורו בפערים בין הקבוצות, בין 10 ל-20 אחוז לכל היותר בהתאם לחתך הנבדק. בחינת המגמות בשנים 2002 עד 2014 מפרידה אפוא בין שינויים המתרחשים בתוך הקבוצות ובין שינויים בפערים ביניהן ובגודלן היחסי.
שיטת הניתוח והנתונים
אי השוויון נמדד במדד תייל (Theil), שיתרונו על מדד ג'יני הוא יכולת פירוק פשוטה: הוא מתפרק לרכיב אי שוויון בתוך קבוצות האוכלוסייה, שהוא סכום משוקלל של רמות אי השוויון בכל קבוצה, ולרכיב אי שוויון בין הקבוצות, המבטא את פערי ההכנסה הממוצעת ביניהן, כשהמשקולות נגזרות מחלקה של כל קבוצה באוכלוסייה ומחלקה בסך ההכנסות. השינויים לאורך זמן נאמדו בשיטת הפירוק של שפליי, שמקורה בתורת המשחקים ואומדת את תרומתו השולית הממוצעת של כל גורם. באי השוויון מפצלת השיטה את השינוי לשלושה אפקטים: אפקט אי השוויון הנקי, שמקורו בהתפלגות ההכנסות בתוך כל קבוצה, אפקט ההכנסות, שמקורו בהכנסה הממוצעת של כל קבוצה, ואפקט האוכלוסייה, שמקורו בגודלן היחסי של הקבוצות; בשיעורי העוני נותרים אפקט העוני ואפקט האוכלוסייה בלבד.
הנתונים מבוססים על סקרי ההכנסות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עד 2011 ועל סקרי ההוצאות מ-2012 ואילך, לאחר שפרסום סקר ההכנסות הופסק. העוני נמדד לפי שיטת ה-OECD, שבה קו...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
