סרבנות מצפון והמדינה: ההקשר של המקרה הישראלי
Livny, 2017
תקציר
שנים רבות נהג המחקר על סרבנות מצפון להתמקד בסרבנים עצמם, במשמעות הפוליטית והחברתית של סרבנותם ובניתוח שיקולי המוסר שהנחו אותם. מעט מדי נכתב על הזיקה בין סרבנות המצפון לבין המדינה; כיצד עיצבה המדינה את מדיניותה כלפי סרבני המצפון ומדוע התמודדה המדינה הדמוקרטית עם סרבנות המצפון כפי שהתמודדה. המאמר הנוכחי מבקש להשיב על שאלות אלה דרך השוואה בין כמה מדינות, אך תוך התמקדות במדינות המקיימות בהווה או שקיימו בעבר צורות מסוימות של גיוס חובה. המקרה הישראלי מושווה לשווייץ ולגרמניה בתקופת המלחמה הקרה. הטענה המרכזית הנבדקת היא כי יחס המדינה לסרבנות המצפון תלוי במעמד הצבא ובתפקידו של גיוס החובה. במדינות שבהן תפקיד הצבא והגיוס פונקציונלי ושהצבא לא נהנה ממעמד סימבולי גבוה, תיטה המדיניות כלפי סרבנות המצפון להכרה פורמלית. מנגד, במדינות שבהן הצבא ממלא תפקידים חברתיים ואזרחיים ונהנה ממעמד סימבולי גבוה, תיטה המדיניות לאי־הכרה בסרבנות. חשוב להדגיש כי אי־הכרה אין פירושה בהכרח נקיטת יד קשה כלפי סרבנים, אלא שתהיה העדפה לטיפול בסרבנות באמצעים פורמליים פחות. בעוד המדיניות הפורמלית פועלת בהתאם למנגנון של הכרה, המדיניות הנוטה ללא־פורמליות מאמצת מנגנון של הסתגלות.
מבוא
מקרב המחקרים שהתמקדו בזיקה בין המדינה לבין המדיניות כלפי סרבנות המצפון, נטו חלקם לקשור את ההשפעה הגדולה ביותר על המדיניות כלפי הסרבנות למצבה הביטחוני של המדינה. הסבר אחר קשר את ההבדלים בין מדינות בסוגיה זו לתרבות הפוליטית. בשעה שבמדינות שהיו בעלות מסורת ליברלית של הגנה על זכויות אדם כונן יחס מתון כלפי הסרבנות, מדינות בעלות מסורת של רפובליקניזם ואף אמונה דתית קתולית בכל הקשור לצדקת המלחמה, נהגו כלפיה ביד קשה יותר. יש שדייקו בהבחנה זו וטענו כי טבע משטר האזרחות – משטר רפובליקני, משטר ליברלי או משטר אתנו־לאומי – הוא שהסביר אסטרטגיות תגובה שונות של המדינה כלפי הסרבנות. זווית ראייה שונה הציגו חסידי גישת הבחירה הרציונלית. מנקודת מבט רציונלית נשאלה השאלה מדוע מדינות ששאפו לעודד תמיכה אזרחית במאמץ המלחמתי והשתתפות בלחימה בנו בכלל מוסדות להכרה בסרבנות. בתשובה לשאלה זו נטען כי עדיף לעתים, מטעמים רציונליים, לפטור מן השירות את הסרבנים, מאשר להעניק להם מרחב פעולה להמשיך לבטא בו את סרבנותם. לחץ פוליטי ומוכנותם הגבוהה יחסית של הסרבנים לשלם מחיר עבור סרבנותם, שכנעו בתועלתו הרציונלית של עיגון הפטור במערכת מוסדית.
הסברים אלה מתאימים פחות במדינות המקיימות חובת גיוס במשך שנים ושבהן המדיניות כלפי סרבנות הגיוס היא חלק ממדיניות הגיוס הכוללת. במדינות שבהן מדיניות הגיוס משמשת מנגנון לניהול הסדר החברתי במדינה, החלטות בנוגע לסרבנות הגיוס הן חלק מתהליך מיקוח המתנהל בין סוכנים פוליטיים מגוונים, בין ערכים מתחרים ובינם לבין צורכי הביטחון. משתנים הקשורים לעוצמת האיום החיצוני או לתרבות הפוליטית, אין בהם די כדי להבין את מדיניות הגיוס ואת השפעתה על...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
