מבנים מגשרים וצבא: המקרה של חיילים דתיים
Rosman-Stollman, 2018
תקציר
למרות הציפייה המודרנית כי הדת תיעלם מן המרחב הציבורי, הדת ממשיכה להשפיע על זירות החיים הפרטיות והציבוריות בלא מעט מן המדינות המודרניות, לרבות בזירת יחסי הגומלין בין הצבא לחברה האזרחית. הדת, בדומה לצבא, היא מערכת התובעת מן השייכים אליה ציות מלא לחוקיה ולמנהגיה. האם אפשר להסיק מכך כי שתי המערכות, הצבא והדת, צפויות להתנגש זו בזו כל אימת שתיפגשנה? מה אפשר להסיק מכך בנוגע לאופן שבו אמורים צבאות מודרניים להתייחס למרכיב הדת בזהותם של חייליהם? שאלות אלה, המלוות את גיבוש המדיניות הצבאית כלפי חיילים, קיבלו משנה חשיבות בעשורים האחרונים נוכח השינוי המסתמן בעוצמת נוכחותה של הדת בספרה הציבורית בדמוקרטיות המערביות. התהליך הושפע מגלי ההגירה האסלאמיים לאירופה, מהתחזקותו של הקול האסלאמי בארצות הברית ומצמיחתן של תיאוריות ריאליסטיות בנוסח "התנגשות הציוויליזציות", אשר ראו לנגד עיניהן התהוותו של מאבק איתנים בין התרבות המערבית החילונית לבין האסלאם הפונדמנטליסטי. תהליך הנגד למגמות אלה התבטא בין היתר בניסיונות להעצים את השפעתה של הדת האוונגליסטית לדוגמה על מאפייני פעולתו של הצבא האמריקני.
גם בישראל התחדדה תשומת הלב של החוקרים בנוגע להשפעת נוכחותה הגדלה של הדת על הארגון הצבאי ועל דפוסי פעולתו מאז שנות ה־90. חלקם אף שלל את החששות מהשפעה זו, אחרים זיהו בבירור תהליך של הדתה (religionization) בצבא, אף שחלקם הרחק לכת וראה בכך ביטוי לתיאוקרטיזציה של הצבא. כך או כך, התפיסות השונות הצביעו על צורך לבחון מחדש את המדיניות הצבאית כלפי חיילים דתיים, כלפי מקומה של הדת בחיי הצבא וכן את השפעותיה החברתיות והמגדריות בתוך הצבא ומחוץ לצבא. אנו נתמקד בשיעור בהיכרות עם המנגנונים העשויים להשפיע על עיצובה של המדיניות הצבאית בנושא.
המאמר הבא מציע להבין את יחסי הצבא והדת באמצעות קיומם או היעדרם של מנגנונים מתווכים, שבאמצעותם שתי המערכות מסתגלות זו לזו. לשם כך, המאמר עושה שימוש במושג הוותיק "מבנים מתווכים" (Mediating Structures). המאמר בוחן כיצד מבנים מתווכים משפיעים על יחסם של צבאות לחיילים מאמינים, בתלות עם טבע הגבולות בין הצבא לבין החברה האזרחית, כפי שאלה הוצעו בטיפולוגיית הגבולות. בסיועם של שני אלה, המאמר מבקש לזהות באילו סוגי צבאות מנגנוני תיווך אכן מסייעים לניהול המפגש בין דת לצבא. המאמר מנתח את המקרה הישראלי, תוך כדי השוואתו למקרה האירני, הטורקי, האמריקני וההודי.
הפוטנציאל לקונפליקט בין מערכות הדת והצבא די ברור, שכן שתיהן מערכות תובעניות. הדת דורשת ממאמיניה נאמנות למערך חוקים ואמונות המתחרה על הסמכות עם מערכים אלטרנטיביים, דוגמת הצבא. ישנן דתות, כמו היהדות, האסלאם והדת הסיקית הדורשות מן המאמינים להיענות לצווים מסוימים הנוגעים לאורחות חיי היום־יום (לבוש, תזונה, זמני תפילה), אשר עלולים להתנגש עם אורחות החיים הצבאיות. המערכת הצבאית מצידה דורשת ציות לחוקיה וללוחות הזמנים שהיא מכתיבה. בין שתי המערכות טמון אפוא פוטנציאל להתנגשות בין מחויבויות. עניין זה מחייב חיילים מאמינים לבחור בין שתי הנאמנויות.
למרות קשיים אלה, לאורך ההיסטוריה שירתו חיילים מאמינים בצבאות, והצבאות הציעו פתרונות שונים לשיכוך המתח בין שתי המערכות. אחת האפשרויות להרגיע קונפליקטים בין המחויבויות הסותרות בדת ובצבא היא הסתייעות במבנים מתווכים. מבנים מתווכים הם מנגנונים הניצבים בין חייו האישיים של הפרט לבין המוסדות בספרה הציבורית. המבנים מעבירים מסרים "מלמעלה למטה" (top down), מן המבנים הציבוריים לפרט, אבל גם "מלמטה למעלה" (bottom up), כלומר מן הפרט אל המבנים הציבוריים. הערוץ ההדדי להעברת המידע הופך את המבנים המתווכים לקהילות קטנות המאפשרות לחבריהן להשמיע את קולם ולשטוח את דרישותיהם וצרכיהם בפני הממסד הציבורי. לממסד עצמו קל יותר להבין מסרים אלה ולהתמודד עימם כאשר הם מוכללים בתרגום (ארטיקולציה) שנעשה להם ברמת הקהילה. תהליך התרגום כלפי מעלה וכלפי...
לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^
