סיכום מלא של ספר דברי הימים ב (כל הפרקים)

סיכום בעברית בהיקף 12856 מילים, של הספר:

ספר דברי הימים ב (תנ"ך)



להורדת הסיכום
הזן פרטים » הזן פרטי תשלום » קבל את הסיכום במייל

מחיר הסיכום: 16 ₪


זוהי כתובת הדוא"ל אליה יישלח הסיכום, הקפד להזין כתובת תקינה

סיכום ספר דברי הימים ב
תוכן עניינים
פרק א' - שלמה עולה לגבעון ומבקש חכמה 2
פרק ב' - שלמה מגייס פועלים ומבקש עזרה מחורם מלך צור 3
פרק ג' - בניית הבית בהר המוריה 3
פרק ד' - כלי הבית: המזבח, הים, המנורות וכלי הנחושת והזהב 4
פרק ה' - הארון מובא לקודש הקודשים והענן ממלא את הבית 5
פרק ו' - שלמה מברך את העם ומתפלל לחנוכת הבית 5
פרק ז' - אש מן השמים, חג החנוכה ותשובת אלוהים לתפילה 6
פרק ח' - מפעלי הבנייה של שלמה, סדרי העבודה בבית וספינות הזהב 7
פרק ט' - מלכת שבא, עושרו של שלמה ומותו 8
פרק י' - רחבעם מאבד את עשרת השבטים 9
פרק י"א - רחבעם מתבצר ביהודה, והכהנים והלוויים נוהרים לירושלים 10
פרק י"ב - שישק מלך מצרים עולה על ירושלים 11
פרק י"ג - אביה נלחם בירבעם ומנצח 11
פרק י"ד - אסא מטהר את הארץ ומנצח את זרח הכושי 12
פרק ט"ו - נבואת עזריהו והברית בירושלים 13
פרק ט"ז - אסא נשען על מלך ארם, מכעיס את החוזה ומת בחוליו 14
פרק י"ז - יהושפט מתחזק ושולח מורים לערי יהודה 14
פרק י"ח - יהושפט ואחאב ברמות גלעד ונבואת מיכיהו 15
פרק י"ט - יהושפט ננזף, מחזיר את העם לאלוהים ומסדר את מערכת המשפט 16
פרק כ' - תפילת יהושפט והניצחון בלי קרב על מואב ועמון 17
פרק כ"א - יהורם רוצח את אחיו ומת במחלה נוראה 18
פרק כ"ב - אחזיהו נהרג, עתליהו משתלטת ויואש התינוק מוסתר 19
פרק כ"ג - יהוידע ממליך את יואש ועתליהו מוצאת להורג 19
פרק כ"ד - יואש משקם את הבית, ואחרי מות יהוידע בוגד ונרצח 20
פרק כ"ה - אמציהו מנצח את אדום, עובד את אלוהיה ונופל לפני ישראל 22
פרק כ"ו - עוזיהו מצליח, מתגאה, מקטיר במקדש ונצטרע 23
פרק כ"ז - יותם מלך ישר ומצליח 24
פרק כ"ח - אחז מרשיע, יהודה מוכה מכל צד ושבויי יהודה מוחזרים משומרון 24
פרק כ"ט - יחזקיהו פותח את הבית ומטהר אותו 25
פרק ל' - פסח גדול בירושלים לכל ישראל 27
פרק ל"א - יחזקיהו מסדר את פרנסת הכהנים והלוויים 28
פרק ל"ב - סנחריב עולה על יהודה ונופל בלי מלחמה 29
פרק ל"ג - מנשה מרשיע, גולה, חוזר בתשובה ומשוקם, ואמון בנו נרצח 30
פרק ל"ד - יאשיהו מטהר את הארץ, ספר התורה נמצא והברית מתחדשת 31
פרק ל"ה - פסח יאשיהו ומותו במגידו 33
פרק ל"ו - המלכים האחרונים, חורבן הבית, הגלות והצהרת כורש 34


פרק א' - שלמה עולה לגבעון ומבקש חכמה
שלמה בן דוד התבסס על כס המלכות, ואלוהים היה עמו והגדיל אותו מאוד. אחד ממעשיו הראשונים כמלך היה לאסוף את כל ראשי העם, שרי הצבא, השופטים וראשי המשפחות, ולעלות עמם לגבעון. שם עמד אוהל מועד, המשכן שעשה משה במדבר ושליווה את ישראל מאז, ולפניו מזבח הנחושת שעשה בצלאל. הארון עצמו כבר לא היה שם: דוד העלה אותו מקרית יערים לירושלים והציב אותו באוהל שנטה לו, אבל המזבח הישן נשאר בגבעון, ואליו באו שלמה והקהל. שלמה העלה עליו אלף עולות.
באותו לילה נגלה אלוהים לשלמה ואמר לו: בקש, ואתן לך. שלמה ענה שאלוהים גמל חסד גדול עם דוד אביו והמליך אותו תחתיו, וביקש שההבטחה שניתנה לדוד תתקיים. אבל הבקשה עצמה הייתה אחת: חכמה ודעת, כדי שיוכל להנהיג את העם הגדול הזה, כי מי מסוגל לשפוט עם רב כל כך. אלוהים ענה שדווקא משום שלא ביקש עושר, נכסים וכבוד, לא ביקש את מות שונאיו ואף לא ביקש חיים ארוכים, אלא חכמה כדי לשפוט את העם שהומלך עליו, הוא יקבל את החכמה והדעת, ונוסף עליהן גם עושר, נכסים וכבוד שלא היו לשום מלך לפניו ולא יהיו לאיש אחריו.
שלמה שב מגבעון לירושלים ומלך על ישראל. הוא אסף רכב ופרשים לאלפים והציב אותם בערי הרכב ולידו בירושלים. הכסף והזהב נעשו בירושלים מצויים כאבנים, וארזי הלבנון כשקמים שבשפלה. סוחרי המלך הביאו סוסים ממצרים ומקווא במחיר קבוע, וגם ייצאו מרכבות וסוסים למלכי החיתים ולמלכי ארם. ואז החליט שלמה לבנות שני בתים: בית לשם אלוהים, ובית למלכותו.

פרק ב' - שלמה מגייס פועלים ומבקש עזרה מחורם מלך צור
שלמה מנה את כוח העבודה למפעל הבנייה: עשרות אלפי סבלים, עשרות אלפי חוצבי אבן בהר, ואלפי מפקחים עליהם. ואז שלח מכתב לחורם מלך צור, שבימי דוד שלח לו ארזים לבניית ארמונו. שלמה כתב שהוא בונה בית לשם אלוהיו, מקום להקטיר בו קטורת, לערוך את לחם הפנים ולהעלות את הקורבנות הקבועים בכל בוקר וערב, בשבתות, בראשי החודשים ובמועדים, כחובה שהוטלה על ישראל לעולם. הבית יהיה גדול, כתב, כי אלוהינו גדול מכל האלים. ובכל זאת, מי בכלל מסוגל לבנות לו בית, כשהשמים ושמי השמים אינם יכולים להכיל אותו, ומי אני שאבנה לו בית, אם לא רק כדי להקטיר לפניו. על כן ביקש מחורם איש אומן שיודע לעבוד בזהב, בכסף, בנחושת ובברזל, בארגמן, בכרמיל ובתכלת, ושיודע לפתח פיתוחים, שיעבוד לצד האומנים שהכין דוד ביהודה ובירושלים. עוד ביקש עצי ארז, ברוש ואלגום מן הלבנון, כי אנשי צור ידעו לכרות עצים כמו שאיש לא ידע, והבטיח שעבדיו יעבדו לצד עבדי חורם, ושישלם לחוטבי העצים בחיטים, בשעורים, ביין ובשמן בכמויות גדולות.
חורם ענה במכתב. הוא פתח בכך שאלוהים אוהב את עמו ולכן נתן להם מלך כשלמה, ובירך את אלוהי ישראל, שעשה את השמים ואת הארץ ונתן לדוד בן חכם ונבון שיבנה בית לאלוהים ובית למלכותו. הוא הודיע ששלח איש אומן, חורם אבי, בנה של אישה מבנות דן ושל אב צורי, שידע לעבוד בכל חומר ולתכנן כל מלאכה שתוטל עליו, ושיעבוד יחד עם אומניו של שלמה ושל דוד אביו. את החיטים, השעורים, השמן והיין ביקש לשלוח לעבדיו, ובתמורה יכרתו אנשיו עצים מן הלבנון ככל שיידרש, יובילו אותם בים על רפסודות עד יפו, ומשם יעלה אותם שלמה לירושלים.
שלמה ערך מפקד של כל הזרים שחיו בארץ ישראל, בהמשך למפקד שערך דוד אביו, ומצא מאה וחמישים אלף ויותר. מהם לקח את הסבלים, את חוצבי האבן בהר ואת המפקחים שהעבידו את העם.

פרק ג' - בניית הבית בהר המוריה
שלמה החל לבנות את בית אלוהים בירושלים בהר המוריה, במקום שבו נגלה אלוהים לדוד אביו, בגורן ארנן היבוסי שדוד הכין לכך. העבודה החלה בשנה הרביעית למלכותו. לפני הבית בנו אולם גבוה שצופה מבפנים בזהב טהור, ואת ההיכל הגדול חיפו בעצי ברוש ועליהם זהב, ועיטרו אותו בדמויות של תמרים ושרשרות ושיבצו בו אבנים יקרות. הקורות, הספים, הקירות והדלתות היו מחופים כולם זהב, ועל הקירות פיתחו כרובים. בפנים נבנה קודש הקודשים, החדר הפנימי ביותר ששמור לארון, וגם הוא כולו מחופה זהב, ואפילו המסמרים היו של זהב. בתוכו הציבו שני כרובים גדולים מעשה פיסול, מצופים זהב, שעמדו על רגליהם ופניהם אל ההיכל, וכנפיהם הפרושות השתרעו מקיר אל קיר, כנף נוגעת בקיר וכנף נוגעת בכנף הכרוב השני. בין ההיכל וקודש הקודשים תלו פרוכת של תכלת, ארגמן, כרמיל ובד פשתן משובח, ועליה רקומים כרובים.
לפני הבית הציבו שני עמודים גבוהים, ועל ראשיהם כותרות מעוטרות בשרשרות ובמאה רימונים. העמוד שמימין נקרא יכין והעמוד שמשמאל נקרא בועז.

פרק ד' - כלי הבית: המזבח, הים, המנורות וכלי הנחושת והזהב
שלמה עשה מזבח נחושת גדול, ולצדו את הים, אגן ענק של נחושת יצוקה, עגול ועמוק, ששפתו עוצבה כשפת כוס, כפרח שושנה, וסביבו דמויות של שוורים בשני טורים. הים עמד על שנים עשר שוורי נחושת שפניהם לארבע רוחות השמים, ונועד לרחיצת הכהנים. לצדם עשה עשרה כיורים, חמישה מימין וחמישה משמאל, שבהם רחצו את חלקי קורבן העולה. בתוך ההיכל הציב עשר מנורות זהב ועשרה שולחנות, חמישה בכל צד, ומאה מזרקי זהב. הוא בנה את חצר הכהנים ואת החצר הגדולה, ואת דלתותיה ציפה נחושת. את הים העמיד בצד הימני של הבית, לכיוון דרום מזרח.
חורם, האומן ששלח מלך צור, עשה את הסירות, את היעים ואת המזרקות, והשלים את כל המלאכה למלך שלמה: שני העמודים וכותרותיהם, השבכות שעליהן וארבע מאות הרימונים, המכונות והכיורים שעליהן, הים ושנים עשר השוורים שתחתיו, וכל כלי הנחושת המרוקה. את כל אלה יצק המלך בבקעת הירדן, בין סוכות וצרדה, ששם הייתה אדמה עבה שהתאימה לשפיכת מתכת. הכלים היו רבים כל כך שלא נמנה משקל הנחושת. בפנים הבית היו הכלים זהב: מזבח הזהב, השולחנות שעליהם לחם הפנים, המנורות ונרותיהן שדלקו לפני הדביר, הפרחים, המלקחיים, המזמרות, המזרקות, הכפות והמחתות. גם דלתות הבית, הפנימיות אל קודש הקודשים והחיצוניות אל ההיכל, היו של זהב.

פרק ה' - הארון מובא לקודש הקודשים והענן ממלא את הבית
כשהושלמה כל המלאכה הביא שלמה את מה שהקדיש דוד אביו, את הכסף, את הזהב ואת כל הכלים, אל אוצרות בית אלוהים. ואז קרא לירושלים את זקני ישראל, ראשי השבטים וראשי המשפחות, להעלות את ארון ברית אלוהים מעיר דוד, היא ציון. כל ישראל התאספו אל המלך בחג שבחודש השביעי, הוא חג הסוכות. הלוויים נשאו את הארון, והכהנים העלו אותו יחד עם אוהל מועד וכל כלי הקודש שהיו בו. המלך וכל העדה זבחו לפני הארון צאן ובקר שלא היה אפשר למנות מרוב.
הכהנים הכניסו את הארון למקומו, אל קודש הקודשים, תחת כנפי הכרובים. הכרובים סככו בכנפיהם על הארון ועל המוטות שנשאו אותו, מוטות ארוכים שקצותיהם נראו מתוך ההיכל אבל לא מבחוץ, ושם נשאר הארון מאז. בארון לא היה דבר מלבד שני לוחות האבן שהניח בו משה בחורב, כשכרת אלוהים ברית עם בני ישראל ביציאתם ממצרים.
כשיצאו הכהנים מן הקודש התרחש הדבר הגדול. כל הכהנים שהיו במקום התקדשו לעבודה, בלי להתחשב בחלוקה הרגילה למשמרות, והלוויים המשוררים, אסף, הימן, ידותון, בניהם ואחיהם, לבושי בד לבן, עמדו ממזרח למזבח עם מצלתיים, נבלים וכינורות, ועמם מאה ועשרים כהנים תוקעים בחצוצרות. התוקעים והמשוררים השמיעו קול אחד של הלל והודיה לאלוהים על טובו ועל חסדו שאינו נגמר, וברגע שהתרומם הקול מלא הבית ענן. הכהנים לא יכלו לעמוד ולשרת מפני הענן, כי כבוד אלוהים מילא את בית האלוהים.

פרק ו' - שלמה מברך את העם ומתפלל לחנוכת הבית
שלמה אמר שאלוהים הבטיח לשכון בערפל, ושהוא עצמו בנה לו בית נישא, מקום לשבתו לעולם. הוא פנה אל כל קהל ישראל שעמד לפניו ובירך אותם. הוא בירך את אלוהי ישראל שקיים בידיו את מה שאמר בפיו לדוד: מאז יצאו ישראל ממצרים לא בחר אלוהים בעיר שיהיה בה שמו ולא באיש שינהיג את עמו, ועכשיו בחר בירושלים ובדוד. דוד רצה לבנות את הבית, ואלוהים אמר לו שטוב עשה שהרצון היה בלבו, אבל לא הוא יבנה אלא בנו. עכשיו קיים אלוהים את דברו: שלמה יושב על כס ישראל תחת אביו, בנה את הבית, והניח בו את הארון שבו ברית אלוהים עם בני ישראל.
ואז עמד שלמה לפני המזבח, מול כל הקהל, על בימת נחושת שהתקין במרכז החצר, כרע על ברכיו ופרש את כפיו לשמים, והחל להתפלל. הוא פתח בכך שאין אלוהים כמוהו בשמים ובארץ, שומר ברית וחסד לעבדיו ההולכים לפניו בכל לבם, וכך שמר לדוד את מה שהבטיח לו וקיים אותו היום. עכשיו ביקש שתתקיים גם ההבטחה השנייה: שלא ייכרת לדוד איש מכסא ישראל, בתנאי שבניו ישמרו את דרכם וילכו בתורת אלוהים.
משם עבר לשאלה שעמדה ביסוד הכול: האם אלוהים באמת ישב עם האדם על הארץ? הרי השמים ושמי השמים אינם יכולים להכיל אותו, ועל אחת כמה וכמה הבית הזה. ולכן אין הבית מקום שאלוהים כלוא בו, אלא מקום שאליו מתפללים. שלמה ביקש שעיני אלוהים יהיו פתוחות אל הבית יומם ולילה, ושישמע ממקום שבתו בשמים את התפילות שיופנו אליו משם, ויסלח.
את עיקר התפילה בנה שלמה כסדרה של מצבים שבהם יבואו אנשים להתפלל בבית הזה או לעברו. כשאדם יחטא לרעהו ויישבע כאן שבועה, יישפוט אלוהים בין הצדיק והרשע. כשיובסו ישראל לפני אויב בגלל חטאיהם, ישובו ויתוודו ויתחננו בבית הזה, יסלח להם וישיב אותם לארצם. כשייעצרו השמים ולא יירד מטר בגלל חטאם, ויתפללו כאן ויעזבו את חטאם, ילמד אותם את הדרך הטובה וייתן מטר. בכל מכה שתבוא על הארץ, רעב, דבר, שידפון, ארבה, אויב שצר על שעריהם, כל מחלה וכל נגע, כל אדם מישראל שיודע את מכאובו ויפרוש את כפיו אל הבית הזה, ישמע אלוהים ויסלח וייתן לו לפי דרכיו, כי הוא לבדו יודע את לב בני האדם, וכך ילמדו לירא אותו כל ימיהם. גם הנוכרי שאינו מישראל, שיבוא מארץ רחוקה בגלל שמו הגדול של אלוהים ויתפלל אל הבית הזה, ישמע אותו אלוהים ויעשה כבקשתו, כדי שכל עמי הארץ יידעו את שמו וייראו אותו כמו ישראל, ויידעו ששם אלוהים נקרא על הבית הזה. כשיצא העם למלחמה ויתפלל לכיוון העיר והבית, ישמע אלוהים ויעשה את משפטם.
המצב האחרון היה החמור מכולם: אם יחטאו, כי אין אדם שאינו חוטא, ויתמסרו לאויב ויישבו לארץ רחוקה או קרובה, ושם, בארץ שבים, ישיבו אל לבם ויתוודו שחטאו והרשיעו, וישובו אל אלוהים בכל לבם ונפשם ויתפללו לכיוון ארצם, העיר שבחר והבית שבנה שלמה לשמו, ישמע אלוהים משמים ויסלח לעמו. שלמה סיים בבקשה שעיני אלוהים יהיו פתוחות ואוזניו קשובות לתפילת המקום הזה, וקרא לאלוהים לקום ולבוא אל מקום מנוחתו יחד עם ארון עוזו, שכהניו יזכו לישועה ונאמניו ישמחו בטובו, ושלא ידחה את בקשתו של המלך שמשח, אלא יזכור את חסדי דוד עבדו.

פרק ז' - אש מן השמים, חג החנוכה ותשובת אלוהים לתפילה
כשסיים שלמה להתפלל ירדה אש מן השמים ואכלה את העולה ואת הזבחים, וכבוד אלוהים מילא את הבית עד שהכהנים לא יכלו להיכנס אליו. כל בני ישראל ראו את האש יורדת ואת כבוד אלוהים על הבית, כרעו על הרצפה, השתחוו והודו לאלוהים על טובו ועל חסדו שאינו נגמר. המלך וכל העם זבחו זבחים בכמות עצומה, רבבות בקר וצאן, וכך חנכו את בית האלוהים. הכהנים עמדו על משמרותיהם, הלוויים ניגנו בכלי השיר שעשה דוד להודיה לאלוהים, הכהנים תקעו בחצוצרות מולם, וכל ישראל עמדו. מזבח הנחושת לא היה מסוגל להכיל את כל העולות, המנחות והחלבים, ולכן קידש שלמה את מרכז החצר שלפני הבית והקריב גם שם.
החג נמשך שבעה ימים, וכל ישראל, קהל גדול מאוד מצפון הארץ בלבוא חמת ועד נחל מצרים בדרום, היו עם שלמה. ביום השמיני ערכו עצרת, כי שבעה ימים נמשכה חנוכת המזבח ושבעה ימים נמשך חג הסוכות עצמו. בעשרים ושלושה לחודש השביעי שלח שלמה את העם לבתיהם, שמחים ומרוצים על הטובה שעשה אלוהים לדוד, לשלמה ולעמו ישראל. כך השלים שלמה את בית אלוהים ואת בית המלך, וכל מה שרצה לעשות בשניהם עלה בידו.
בלילה נגלה אלוהים לשלמה וענה על תפילתו. הוא אמר ששמע את התפילה ובחר במקום הזה להיות לו בית זבח. אם יעצור את השמים ולא יירד מטר, אם יצווה על הארבה לאכול את הארץ, אם ישלח דבר בעמו, והעם שנקרא בשמו ייכנע ויתפלל ויבקש את פניו וישוב מדרכיו הרעות, ישמע משמים, יסלח לחטאם וירפא את ארצם. עיניו יהיו פתוחות ואוזניו קשובות לתפילת המקום הזה, כי בחר בבית וקידש אותו להיות שמו שם לעולם, ועיניו ולבו יהיו שם כל הימים. ולשלמה עצמו אמר: אם תלך לפניי כמו שהלך דוד אביך ותשמור את חוקיי ומשפטיי, אקים את כס מלכותך כפי שכרתי עם דוד, שלא ייכרת לך איש מושל בישראל. אבל אם תפנו עורף ותעזבו את חוקיי ומצוותיי ותלכו לעבוד אלוהים אחרים, אעקור אתכם מן האדמה שנתתי לכם, ואת הבית הזה שקידשתי לשמי אשליך מעל פניי ואעשה אותו ללעג ולדוגמה של חורבן בפי כל העמים. כל מי שיעבור על פני הבית, שהיה נישא, ישתומם וישאל מדוע עשה אלוהים כך לארץ הזאת ולבית הזה, ויענו לו: משום שעזבו את אלוהי אבותיהם שהוציא אותם ממצרים, ודבקו באלוהים אחרים ועבדו אותם, ועל כן הביא עליהם את כל הרעה הזאת.

פרק ח' - מפעלי הבנייה של שלמה, סדרי העבודה בבית וספינות הזהב
עשרים שנה בנה שלמה את בית אלוהים ואת ביתו, ואחר כך פנה למפעלים נוספים. את הערים שנתן לו חורם בנה מחדש והושיב בהן מבני ישראל. הוא יצא לחמת צובה שבצפון וכבש אותה, בנה את תדמור במדבר וערי מחסנים בחמת, ביצר את בית חורון העליונה ואת בית חורון התחתונה בחומות ובשערים, ובנה את בעלת, ערי מחסנים, ערי רכב וערי פרשים, וכל מה שחשק לבנות בירושלים, בלבנון ובכל ארץ ממשלתו. את העבודה הזאת עשו שרידי העמים שישבו בארץ לפני ישראל, החיתים, האמורים, הפריזים, החיווים והיבוסים, שבני ישראל לא השמידו, ושלמה העלה אותם למס עובד, מעמד שנשאר להם מאז. מבני ישראל לא עשה עבדים: הם היו אנשי המלחמה, שרי השלישים, שרי הרכב והפרשים, ומאתיים וחמישים נציבים שרדו בעם.
את בת פרעה, אשתו, העלה שלמה מעיר דוד אל הבית שבנה לה, כי אמר שאשתו לא תגור בבית דוד מלך ישראל, שכן המקומות שבא אליהם ארון אלוהים הם קודש.
משנגמר הבית העלה שלמה עולות על המזבח שבנה לפני האולם, לפי הסדר הקבוע שציווה משה: יום ביומו, בשבתות, בראשי החודשים ובשלושת הרגלים, חג המצות, חג השבועות וחג הסוכות. הוא העמיד, לפי מה שקבע דוד אביו איש האלוהים, את משמרות הכהנים על עבודתם, את הלוויים על משמרותיהם להלל ולשרת לצד הכהנים כסדר כל יום, ואת השוערים במשמרותיהם בכל שער. איש לא סר ממצוות המלך בכל הנוגע לכהנים, ללוויים ולאוצרות, וכך הוכנה כל מלאכת שלמה מיום שהונח יסוד הבית ועד שהושלם.
אחר כך ירד שלמה לעציון גבר ולאילת שעל חוף הים...

לקריאת הסיכום המלא הורד/י את הסיכום באמצעות הטופס לעיל^